* 1, קל לא נמצא במקורות.
— פִע', *תִּבֵּל, — תבּל חטא ועברה, הכין כלים לחטא, אִפשר מעשה עברה: ושם אחיו יובל הוא אבי כל תופש כנור ועוגב עדרבלין וכרבלין, וצלה גם היא ילדה את תובל קין לוטש כל חרש נחשת וברזל וגו', ר' יהושע בשם ר' לוי זה תיבל 2 עבירתו של קין, קין הרג ולא היה לו במה להרוג אבל זה (תובל קין) לוטש כל חרש וכו' (מד"ר בראש' כג). ואיש אשר ישכב את כלתו תבל עשו על שם שתיבל את החטא3, תבל עשו על שם שחיתו את החטא (ספרא קדושים, ויס, פרק ט). — ואמר הפיטן: אבותינו זכו וחטאם תבלנו (מחז' איטל' א, קסט.).
1 [אין בשמוש זה של תבל ענין לתבל(ין) כבֹשׂם נותן טעם, ועי' בהערה שאחר זו.]
2 [כנראה בדרוש קדום כזה (שאמנם מובא כאן בשם ריב"ל) של השם תובל נולד שמוש זה, ואך לפיו מדֻבר גם בספרא בלשון דומה, אבל הואיל ונתפרש שם אומנותו של יובל ביונ' (עדרבלין וכרבלין, ועי' במובא במהד' תיאודור למקום), לא מן הנמנע הוא, שאין גם "תיבל (עברתו)" בעקר אלא שנוי עממי של מלה יונית בקרוב במשמ' עושה כליו (של קין) וכד'. ואמנם רש"י הבין את הפעל כלשון תבלין: תובל קין לשון תבלין, תיבל והתקין אומנתו של קין לעשות כל זיין לרוצחים (רש"י, בראש' ד כב).]
3 [כך נכון, כבהמשך המאמר וכגרסת הראב"ד וכן מובא הצרוף בדברי הפיטן, ולא החוט, כבדפוס ויס, ואולי היה כתוב החט, בלי אלף, כנהוג במקורות מא"י.]