*, קל לא נמצא.

— פִע', *תִּבֵּל, — תבל ביצה וכד', הוסיף בה טעם תבלין, würzen; assaisonner; to season: כל המחמץ והמתבל והמדמע בתרומה ובערלה ובכלאי הכרם אסור (ערלה ב ד). תבלין של תרומה ושל כלאי הכרם שנפלו בקדרה, לא באלו כדי לתבל ולא באלו כדי לתבל ונצטרפו ותבלו אסור לזרים ומותר לכהנים (שם שם טו). המוציא עצים כדי לבשל ביצה קלה, תבלין כדי לתבל ביצה קלה (שבת ט ה). ועי' *ב. תָּבַל, וכן תֶּבֶן, הערות.

— פֻע', *תֻּבַּל, בינ' *מְתֻבָּל, — שתִבלו אותו בתבלין: למה נקרא שמה תבל שהיא מתובלת בכל (ספרי דבר' לז). יוצאין במצה המתובלת בין שתיבלה באילפס בין שתיבלה בקדירה (תוספת' פסח' א לג). והא תני יוצאין במצה מתובלת וכו' סברין מימר מתובלת1 משקין, ואמר מתובלת1 שומשין, מתובלת1 אגוזים (ירוש' פסח' ב ד). הכבד וכו' מתובלת אוסרת ונאסרת (ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה, חול' קיא.). — ובסהמ"א: אלה הם אריכות דברים שאינן מתובלים (השגת הראב"ד לרמב"ם, תשובה ו ה).

— הִתפ', *נִתַּבֵּל, — שתִּבּלוּ אותו כתבלין: ביצה שנתבלה2 בתבלין אסורין אפילו חלמון שלה אסור (תרומ' י יב). ביצה שנתבלה בקליפתה הרי זה חיבור (תוספת' עוקצ' ב טז).