תְּבִיר

° 1, ש"ז, — שם אחד הטעמים המפסיקים בכ"א ספרים במקרא, שכחו כמפסיק פחות מן הטפחא שלאחריו, וצורתו בנקוד שלנו   מתחת לאות, והוא הנקרא גם תַּבְרָה, ועי' שם: כל שמות הטעמים והמשרתים לפי שינוי מקומם וצורתם כך הוא הפזר וכו' תביר טפחה וכו' (הורית הקורא, ד רנבורג, 77). ומיני העלוי ששה והם זרקא ולגרמיה ורביע ותביר וטפחא וסליק (ספר הנקוד לר"י חיוג, שלשה ספרי דקדוק, נוט, 128). — °ובמשל: אל תתהדר אנוש גביר, אחרי דרגא יבוא תביר2 (JQR 1902 794). ועי' °דַרְגָּה



1 [עקר משמ' השם כמלה ארמ' היא: שבור, ואין לברר למעשה, אם כֻון השם לצורת הסימן או לתפקידו בחבור או בנגון.]

2 [כלו' אחרי גאון וגאות הדרגה בא שבר.]

חיפוש במילון: