תדל

*, — מלה מסֻפקה: ר"מ אומר הכל לעניים שספק לקט לקט, א"ל אל תקניטני שבלשון יחיד אני שונה אותה, דתני ר' יהודה בן אגרא אומר משום ר"מ ספק לקט לקט ספק שכחה שכחה ספק פיאה פיאה, אומר אל תשנה אותה אלא בלשון בן תדל 1 והא טעמא קאמר דאמר ר"ש בן לקיש מאי דכתיב עני ורש הצדיקו מאי הצדיקו אילימא בדינים והא כתיב ודל לא תהדר בריבו אלא צדק משלך ותן לו (חול' קלד.).



1 [נ"א עדל, ערל, ופרש רש"י: שוטה שבעולם ששמו בן תדל ע"כ, ובעל הערוך ערך בן ערל: פי' א"ל ר"ל לר' יוחנן ואילו שנית אותה בלשון איש ערל שפתים, ויש מי ששונה עדל בדלית והיה אדם שלא מדקדק בשמועותיו וכן אמר לו אם שונה אותה בן עדל דליכא חשש שמא טעות הוא דהא קאמר טעמא. ואבא מרי ז"ל היה שונה בלשון בן תדל פי' ראשי תיבות תן דעתך לומר וכו'  ע"כ, ואין פרושים אלו והנאמר במלונים מתקבלים על הדעת. ולפי הענין אפשר שלפי הנאמר כנגד הבטוי הכל לעניים, במ"ר: אל תקניטני שבלשון יחיד אני שונה ולפי הכתוב המדבר על הדל, הכונה כאן, בקרוב: אל תשנה אותה אלא בלשון מתן דל וכד', וצ"ע. ובסהמ"א נוהג בן תדל ככנוי לשוטה, בפירוש רש"י.]

חיפוש במילון: