* 1, ת"ז ותה"פ, — (נמצא) פעמים הרבה, (נעשה) בזמנים תכופים, (מתרחש) לעתים קרובות ללא הפסקות ממֻשכות, מצוּי, oft, häufig; souvent, fréquent; frequent(ly), often: וכל שהוא עושה פירות תדיר חזקתן שלש שנים מיום ליום (ב"ב ג א). והגבאים מחזירין תדיר ונפרעין מן האדם (אבות ג טז). כל התדיר מחברו קודם את חברו (הורי' ג ו). ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה (תוספת' ברכ' ו א). על הדברים התדירין כגון האגוזין וכו' פטורים ושאר כל הדברים חייבין (שם דמאי א ט). למען תהיה תורת ה' בפיך, בשעה שהוא תדיר בה (ירוש' ברכ' ג ג). היין תדיר וקדושה אינה תדירה (שם שם ח א). הילך מצה שהוא חביב וכו' הילך חמץ שהוא תדיר (שם סוכה ה א). אנשי בית אב (לא ישתו יין2) לא ביום ולא בלילה, שהן תדירין בעבודה (שם תענ' ב יב). לא אמרו אלא בעשן תדיר (שם ב"ב ב ב). מתפלל של מנחה ואח"כ של מוסף, שזו תדירה וזו אינה תדירה (ברכ' כז.). תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם (פסח' קיד.). אמרתי לו כלום אתה בקי בר"י בן בתירא, אמר לי הן ועל שולחני הוא תדיר (יבמ' קב.). לכל רוח הוא (בורסקי) עושה ומרחיק ג' אמה חוץ ממערבה דאינו עושה כל עיקר מפני שהיא תדירא וכו' מאי תדירא אילימא תדירא ברוחות3 וכו' אלא מאי תדירא, תדירא בשכינה4 (ב"ב כה.). תדיר ומקודש איזה מהם קודם (זבח' צ:). שכל מי שאינו תדיר בתלמוד תורה נקרא נזוף (כלה רבתי ח). — ובסהמ"א: שהיא (הרחבה) מוקצה לאחור ואין נכנסין ויוצאין בה תדיר (רש"י, ביצה ל., ד"ה אבל לא). כך תיקנו חכמים לפי שהדבר תדיר הוא בין הבריות (רשב"ם, ב"ב קמד., ד"ה קנה). לא אמרינן אלא גבי חבורה שרגילין לישאל זה מזה תדיר ואתי לידי איסור, אבל שכנים שאינן תדירין כל כך לשאול זה מזה מותרים וכו' (תוספות, שבת קמט:, ד"ה בני חבורה). אלו מעשי נסים ואותות שאין נמצאים בעולם תדיר (הקד' ספר יצירה לר"י ברצלוני). ומה שהוא במדה הזאת איננו רב, מפני שהרב לא ימצא מציאה תדירה מפני הקדמת האחד לו (ר"י א"ת, חו"ה, היחוד י). שבת תדירה היא כל ששת ימים וכו' (שבלי הלקט, שבת סי' עט). שזאת המלאכה (הוצאה מרשות לרשות) נמצאת תדיר ובה יכשלו בני אדם על הרוב (פרוש המשנה לרמב"ם, שבת א א). שהיו תדירים לבא שם (רד"ק, עמוס ז יב). לעולם יזהר אדם בשבועה, ואפי' של וודאי, ואל תהי תדירה בפיו (מנוה"מ לר"י אלנקאוה 3, 387). והמופת הראשון מהן שעשה הרב ז"ל הוא בנוי על מציאות תנועה תדירה נצחית (ר"י אלבו, עיקרים ב ה). — ואמר הפיטן: וכל אשר תדיר לעשות זאת, יזכה להאמר לו כזאת (ר"א קליר, כי אקח מועד, קרוב' ב סכות). — °ובתדירים, במשמ' בתְדִירוּת, ואמר הפיטן: מי יתן ולב זה לכם בתדירים (יהודה בר מנחם, אנכי אדיר, אופן לשבועות, שירת איטליה, שירמן, עו).
1 [מלה זו, שנגזרה מן דור במשמ' תמיד כשמוש דָרֻ, דָּרִש (בסיום תה"פ) נצח, תמיד באשור', באה צורת תְדִיר (בִּתְדִירָא דני' ו יז וכו') בארמ', וכנראה שאולה המלה בכתיב זה מארמ', בעוד שנהג על ידה בלשון גם הכתיב תָּדוּר (עי' שם) שנתנה בו צורה עברית יותר למלה. אף על פי כן גבר הכתיב והמבטא תָּדִיר, בודאי בדמוי אל תָּמִיד הקרוב למלה בהוראתו, ואולי אף בהשפעת הצורה תְּדִירוּת במשקל פעילות, הנוהג גם על יד פָּעוּל. בסהמ"א הפך צרוף האותיות תדר לשרש חדש כדגמת תָּרַם מן תרומה, התמיד מן תמיד, וכד', שממנו גם פעל תָּדַר.]
2 [כך על פי ירושלמי מהגניזה (שרידי ירשולמי, 178); בדפו': מים.]
3 [רש"י: אותו צד תדיר ברוח, שרוח מערבית מנשבת תדיר משאר רוחות, ע"כ.]
4 רש"י: במערב היא שוכנת.]