1, ש"ז, גם בצרוף תהו ובהו באותה משמ', — ריק ריקנות, Leere; vide; emptiness: והארץ היתה תֹהוּ ובהו (בראש' א ב). ראיתי את הארץ והנה תֹהוּ בהו (ירמ' ד כג). נטה צפון2 על תֹּהוּ תלה ארץ על בלימה (איוב כו ז). — וככנוי למקום שאין בו ישוב ביבשה ובים: ימצאהו בארץ מדבר וּבְתֹהוּ ילל ישמן (דבר' לב י). מחטיאי אדם בדבר ולמוכיח בשער יקשון ויטו בַּתֹּהוּ צדיק (ישע' כט כא). שפך בוז על נדיבים ויתעם בְּתֹהוּ לא דרך3 (תהל' קז מ). ילפתו ארחות דרכם יעלו בַּתֹּהוּ ויאבדו (איוב ו יח). מסיר לב ראשי עם הארץ ויתעם בְּתֹהוּ לא דרך3 (שם יב כד). — ובצרופים, קרית תהו: נשברה קרית תֹהוּ4 סגר כל בית מבוא (ישע' כד י). — קו תהו ואבני בהו: וירשוה קאת וקפוד וינשוף וערב ישכנו בה ונטה עליה קו תֹהוּ ואבני בהו (שם לד יא). — ובהשאלה, במשמ' אפס וריק, שוא: כל הגויים כאין נגדו מאפס וָתֹהוּ נחשבו לו (שם מ יז). הנותן רוזנים לאין שפטי ארץ כַּתֹּהוּ עשה (שם שם כג). אין קרא בצדק ואין נשפט באמונה בטוח על תֹּהוּ ודבר שוא הרו עמל והוליד און (שם נט ד). — ובפרט ככנוי לאלילים ולעובדיהם: אל תסורו מאחרי יי' וכו' אחרי הַתֹּהוּ אשר לא יועילו ולא יצילו כח תֹהוּ המה (ש"א יב כ-כא). הן כלם אין אפס מעשיהם רוח וָתֹהוּ נכסיהם (ישע' מא כט). יצרי פסל כלם תֹהוּ וחמודיהם בל יועילו (שם מד ט). — ועם ל', לתהו, כמו לריק: ואני אמרתי לריק יגעתי לְתֹהוּ והבל כחי כליתי (שם מט ד). — וגם בהשטת הל': יצר הארץ ועשה הוא כוננה לא תֹהוּ5 בראה לשבת יצרה (שם מה יח). לא בסתר דברתי במקום ארץ חשך לא אמרתי לזרע יעקב תֹּהוּ6 בקשוני (שם שם יט). — ובתו"מ: אנשים הללו של שוא הם של תהו הם (ברכ' סג.). דבר אחר (ארץ) גזירה, שמא תאמר מעשה תהו הוא ת"ל אני ה', אני ה' גזרתיו ואין לך רשות להרהר בהן (יומא סז:). — ובתפלה: כי רב מעשינו תהו וימי חיינו הבל לפניך (ברכות השחר, לעולם). — ובסהמ"א: יצר מתהו ממש ועשה את אינו ישנו (ספר יצירה ב ה). נקרנין המדקדקים על דברי תהו (תשו' הגאו', הרכבי, שח, 145).  והחמר הזה נקרא בלשון התורה תהו ובלשון הפלוסופים היולי (בחיי, בראשית א א). — °מלד (של) תהו, רגע התחדשות הירח לפי חשבון השנה שמלפני בריאת העולם: וכשתדקדק על מולד ניסן של תהו שלפני תשרי של יישוב שבו נברא האדם תמצא מולד ניסן ברביע בט' שעות תרמ"ב חלקים (תוספות ר"ה ח:, ד"ת לתקופות). — ובקבלה, °עולם התהו, ככנוי לעולם הזה: ולפי' נאמר בנפשות הגוים הנשאבות ואחוזות בעולם התוהו כל הגוים כאין נגדו מאפס ותוהו נחשבו לו (ר' יוסף אלקאשטייל, תרביץ כד, 181). שאלו לחכם המקובל האשכנזי (האר"י) זצ"ל על זה (ההבדל בין תורתו לתורת משה קורדובירו) והשיב להם שלא דברו (הקודמים לו) כי אם בעולם התוהו (אגרת ר' שמעון באקי שנשלחה מירושלים שמ"ה לאיטליה). מנקודה זו נתפשקו עשר נקודות וכו' וזהו נקרא עולם התוהו וכוחו ועולם הנקודות (ר' חיים ויטאל, עץ חיים, שער הכללים א). היתה לו חיות בשני עולמות בעולם הזה שנקרא עולם הנקודות עולם התוהו וגם בעולם המתקלא שהוא עולם התקון (קבלת ר"י סרוג, בס' תעלומות חכמה, באזיליאה שפ"ט, עט:). שער הששי הוא שער עולם התוהו (ר' נפתלי בן יעקב אלחנן, עמק המלך, יד:).7. וניצוצות הדבקים ממש בכלים הם ש"ך וכו' וכל אלו הם סוד הגבורות והדינים וזה הוא הנקרא עולם התהו (עמנואל חי ריקי, משנת חסידים, מסכת הניצוצים ב).