1, שזו"נ, מ"ר תְּהוֹמוֹת, תְּהֹמוֹת, תְּהֹמֹת, — א) ים בראשית, Umeer; mer primordiale; primeval sea: והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תְהוֹם ורוח אלהים מרחפת על פני המים (בראש' א ב). יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד תְּהוֹם בלבוש כסיתו על הרים יעמדו מים (תהל' קד ה-ו). בהכינו שמים שם אני בחקו חוג על פני תְּהוֹם באמצו שחקים ממעל בעזוז עינות תְּהוֹם (משלי ח כז-כח). ב) הים הגדול שהארץ נחשבה כצפה עליו2: ויסכרו מעינת תְּהוֹם וארבת השמים ויכלא הגשם מן השמים (בראש' ח ב). בהעלות עליך את תְּהוֹם ובסוך המים הרבים (יחזק' כו יט). מים גדלוהו תְּהוֹם רממתהו (שם לא ד). ביום רדתו שאלה האכלתי כסתי עליו את תְּהוֹם ואמנע נהרותיה ויכלאו מים רבים (שם שם יה). ראוך יחילו הרים זרם מים עבר נתן תְּהוֹם קולו (חבק' ג י). אפפוני מים עד נפש תְּהוֹם יסבבני סוף חבוש לראשי (יונה ב ו). תְּהֹם אל תְּהוֹם קורא לקול צנוריך (תהל' מב ח). תְּהוֹם אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי (איוב כח יד). הבאת עד נבכי ים ובחקר תְּהוֹם התהלכת (שם לח יז). כאבן מים יתחבאו ופני תְּהוֹם יתלכדו (שם שם ל). אחריו יאיר נתיב יחשב תְּהוֹם לשיבה3 (שם מא כד). — תהום רבה, באותה משמ': ביום הזה נבקעו כל מעינות תְּהֹם רבה וארבת השמים נפתחו (בראש' ז יא). הלוא את היא המחרבת ים מי תְּהוֹם רבה השמה מעמקי ים דרך לעבר גאולים (ישע' נח י). והנה קרא לרב באש אדני יי' ותאכל את תְּהוֹם רבה ואכלה את החלק (עמוס ז ד). צדקתך כהררי אל משפטיך תְּהוֹם רבה    (תהל' לו ז). — תהום רבצת תחת: ברכת שמים  מעל ברכת תְּהוֹם רבצת תחת (בראש' מט כה].  מברכת יי' ארצו ממגד שמים מטל וּמִתְּהוֹם רבצ תחת [[מקור: דבר' לג יג. —  — מ"ר תהומות, במשמ' מי ימים גדולים, FLuten; flots; floods:  תְּהֹמֹת יכסימו ירדו במצולת כמו אבן שמות יה ה.  נצבו כמו נד נזלים קפאו תְהֹמֹת בלב ים שם שם ח.  כי יי' אלהיך מביאך אל ארץ טובהארץ נחלי מים עינת וּתְהֹמֹת יצאים בבקעה ובהר דבר' ח ז.  בוקע מים מפניהם וכו' מולכם בַּתְּהֹמוֹת ישע' סג יב-יג.  כנס כנד מי הים נתן באוצרות תְּהוֹמוֹת תהל' לג ז.  ראוך מים אלהים ראוך מים יחילו אף ירגזו תְהֹמֹת שם עז יז.  יבקע צֻרים במדבר וישק בִּתְהֹמוֹת רבה1 שם עח יה.  ויגער בים סוף ויחרב ויוליכם בִּתְּהֹמֹת במדבר שם קו ט.  יעלו מים וירדו תְהוֹמוֹת שם קז כו.  כל אשר חפץ יי' עזה בשמים ובארץ בימים וכל תְּהֹמֹת שם קלה ו.  הללו א יי' מן הארץ תנינים וכל תְּהֹמֹות שם קמח ז.  בדעתו תְְהֹומֹות נבקעו ושחקים ירעפו טל משלי ג כ.  באין תְּהֹמֹת חוללתי באין מעינות נכבדי מים שם ח כד. —  תהומות הארץ:  תשוב תחיינו וּמִתְּהֹומֹות הארץ תשוב תעלנו תהל' עא כ. —  ואמר בן סירא:  הן השמים ושמי השמים ותהום וארץ ברדתו עליהם מועדים בפקדו וכרגשו ב"ס גני', טז יח.   תהום ולב חקר ובכל מערומיהם יתבונן שם מב יח. —  ובתו"מ, במשמ' תחתית הים:  היו (כלים) כפויים על פיהן מצילים כל שתחתיהן עד התהום כלים י א.  כזית מן המת נתון תחתיה כנגדו עד התהום טמא, על גבה כנגדו עד הרקיע טמא אהל' ט ג.  כלים שבין שפתי כפישה לבין שפתי החדות, אפילו עד התהום טהורים שם יא ט.  שארצו של בית כמוהו עד התהום שם טו ה. —  *טֻמאת התהום טמאת מת שנעלמה עד אז מידיעת בני אדם:  נטמא טומאת התהום הציץ מרצה פסח' ז ז.  נזיר שגלח ונודע לו שהוא טמא אם טומאה ידועה סותר ואם טומאת התהום אינו סותר נזיר ט ב. —  *קבר התהום:  חצרות היו בירושלים בנויות על גבי סלע ותחתיהם חלול מפני קבר התהום פרה ג ב.  וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה ירוש' ברכ' א א.  המוכר שבין לחבירו מקום דריסה הוא מכר או עד תהום מכר ר' יונה, שם, בכורים א א.  מקרא זה נוקבויורד עד תהום כי עוד חזון למועד וכו' רבי נתן, סנה' צז:.  מה תהום הזה אין לו חקר אף הרשעים כן מד"ר בראש' ב.  אילולי שהוא (לויתן) רבוץ על התהום וכובש עליו היה עולה ומאבד את העולם ומציפו פסיק' רב', שור או כבש, מא"ש, קצד:. —  ובסהמ"א, גם במ"ר תְּהוֹמִים, ואמרו פיטנים ומשוררים:  וכמאבל (אלישע שהיה באבל מחולה) שהפליא פלאים עצומים, וכמגת (יונה שהיה מגת חפר) ששט בעמקי תהומים בן מאיר, בספר הגלוי לרסע"ג, ריד.  חסדיך רגלי ים עצומים וצדקתך מתהומים בשם אבן סהל, מחאצ'רה 142b, כ"י ילין.  קדרו שמיו ויחמר ומימיו ועלו תהומיו ונשאו דכים ר"י הלוי, יועץ ומקים.  וזעקו וחננו למשיב חכמים, אשר בדעתו נבקעו תהומים מגלת אחימעץ, קלאר, לד. —  וגם במ"ז °תְּהוֹמַיִם, ואמרו פיטנים ומשוררים:  יום כפור מיוחס מיומים, יועיל לכפרת עמוסי מעים, יוקשים יוצללו כצול תהומַים, יי' דברך נצב בשמים אנא אלהי תהלתי, סליח' שחרית יוה"כ.  הכין רשת ליד מעגל יפת פעמים, הגיון יסודי תושיה לחבא במצול תהומָים, ולכן כנחל מים על משולת מים, עיני עיני ירדה מים אריוך, משה בן אברהם מהענוים, מבחר השירההעברית באיטליה, שירמן, קז. —  °מזל התהום:  והוא למדני להכיר ברקיע שנים עשר המזלות וחמשה כוכבים ולמדני מזל הצומח ומזל התהום ומזל השוקט וכו' דונולו, חכמוני, הקד' סב.



1 [המלה תהום באה באשור' בצורה תִיאַמְתֻ, תִיאַמַת גם במשמ' ים בכלל וגם ככנוי לשרת הים בימי בראשית שנלחמה באלהי מרום מרומים, והאל הבורא (בעיר בבל: מרדוך) נצח והרג אותה ופלג את גופה ועשה ממנה ים עליון וים תחתון, ומעין זה במסורות המקרא. וכן בא באוגרית', על יד המלה ים כבעברית, ובהקבלה שבחרוז מבכ נהרמ- אפק תהמתם, במ"י או מ"ר. ביתר הלשונות השמיות, הצעירות יותר, אין מלה כזו במשמ' מתאימה ואפשר שנולדה המלה כשע"פ לשרת הים; ואמנם יש קרבת-מה במשמ' המלה אל תֹּהוּ כלשון ריקנות (של תהום פוערת), אבל אפשר שאין כאן אלא דִמוי מאֻחר במשמ' המלים ע"פ הדמיון שבצלצולן.
צורת הנקבה של המלה באשור' ובאוגרית' היא כמו במלים הרבה המשמשות בעבר' בנקבה (כמו נפש, אצבע ועוד) שכנגדן באשור' צורה בסיום הנקבה נַפְשְׁתֻ, אִצְבִתֻּ ועוד.]

2 [גם בשמוש זה, המיֻחד ללשון שירה ונבואה, עוד מָרגש מקור המלה באגדת בראשית.]

3 [עי' שֵׂיבָה, הערות.]

הערת השוליים מספר 1 חסרה, או לא מוספרה נכון! [אמנם קשה כאן שמוש המלה תהמת, שכאלו נאמר על התהומות, לטובה, שהם יוצאים (בזכר) בבקעה ובהר, ועל כן הציע, למשל, גרטץ לגרס כאן:  עֵינוֹת תהמת או מעינות תהמת, אך אין במקרא אלא מעינת תהום במ}י, ואף זה לגבי שטפון מים במבול, לרעה ולא לטובה, ולפי הענין היה צריך להכתב כאן עֲיָנוֹת וּנְהָרוֹת, אולי השפעה הגרסה מכתובים כגון משלי ח כד, אשר המלה תהמות באה בהם בהקבלה אל מעינות.]

1 [כדעת רבים המצֻפה כאן הוא עַרָבָה או חָרָבָה, בהקבלה אל במדבר, ואולי היה כתוב בעקר:  וישק כתהֹם (במ"י) חרבה, והָעתקף ראשונה בכתיב חסר:  וישק כתהמת רבה, בחלוף ח— ת בלבד.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים