תָּיַהּ
° 1, קל לא נמצא במקורות עבריים.
— פִִע', °תִּוַּהּ, — התמיה, גרם שיתמהו: (ורוח תשימו) עדר לפני חברו מלא עין כדי להשביע עינו של רשע ולתווהו2 על רבוי הדורון (רש"י, בראש' לב יז).
1 [ע"פ הארמ' תְּוַהּ בדנ' ג כד: אדין נבוכדנצר מלכא תְּוַהּ וקם בהתבהלה.]
2 [לפי שמוש זה בפי רש"י קרוב לחשוב, שגם בפרושו לאיוב לא לה (עי' א. תָּיָה הערות) אולי כונתו לאותו פעל. וצ"ע.]