1, ש"נ, כנ' תּוֹחַלְתִּי, תֹּחַלְתּוֹ, —  מעשה המיחל, צפיה, תקוה,  Erwartung, Hoffnung; attente, espérance; expectation, hope: ועתה מה קויתי אדני תּוֹחַלְתִּי לך היא (תהל' לט ח). תּוֹחֶלֶת צדיקים שמחה ותקות רשעים תאבד (משלי י כח). במות אדם רשע תאבד תקוה וְתוֹחֶלֶת אונים אבדה (שם יא ז). תּוֹחֶלֶת ממשכה מחלה לב ועץ חיים תאוה באה (שם יג יב). הן תֹּחַלְתּוֹ נכזבה (איוב מא א). ואמר אבד נצחי וְתוֹחַלְתִּי מיי' ( איכה ג יח)2. —  ואמר בן סירא: אשרי איש לא חסרתו נפשו ולא שבתה תוחלתו (ב"ס גני' יד ב). —  ובתו"מ: אמרו יש כאן בבלי אחד והלל שמו וכו' איפשר שיש ממנו תוחלת וכו' אמרו לו כבר אמרנו שיש ממך תוחלת וכו' אמרו לו כבר אמרנו אם יש תוחלת מבבלי (ירוש' פסח' ו א). אין הימנו (מן הסריס) תוחלת אין מוליד לי (מד"ר במד' ב). שאמרו (זקני מואב וזקני מדין) אם יבא עמנו (בלעם) יצליח אם יעכב שעה אחת אין בו תוחלת (שם שם כ). ובסהמ"א: שהיתה כונתם בעבודתם לאלהים תוחלת הגמול בעולם הזה ובעולם הבא (ר"י א"ת, חו"ה עבודת האלהים ד). ומ"ר תוחלות: ואז ימצא מחשבתו בעניני עולמו הרמה שבמחשבות ותוחלתו בו הרמה שבתוחלות (שם חשבון הנפש ג).