תּוֹעָלָה
*, ש"נ, — כמו תועלת: חכמה טמונה ואוצר מוסתר מה תועלה בשתיהן (ב"ס גני' מא יד). אוני ושרוי צערי, מלמד שעד שמונים וארבע טפת לחה בו לא במקור נדפס 'לו' חלה, ועל שפסעת על דת, חבת בבכורה, זר נעשית למתנות תועלה1 (ולנשטין, Unpublished Piyyutim, 30).
1 [ בנקוד המהדיר: תּוֹעֵלָה.]