1, ש"נ, דבר מתעה ומכשיל, מכשול: כי נבל נבלה ידבר ולבו יעשה און לעשות חנף ולדבר אל יי' תּוֹעָה להריק נפש רעב ומשקה צמא יחסיר (ישע' לב י). ויקשרו כלם יחדו לבוא להלחם בירושלם ולעשות לו תּוֹעָה2 (נחמ' ד ב). — ובסהמ"א: וממנו (ז"א מאלהים) נשאל להציל אותנו מן התועה ולהורותנו בדרך הישרה ברחמיו (ר"י א"ת, השרשים לריב"ג, אמר המחבר, 1). ואל ישימך (אלהים) מן האנשים הטובעים בתועת3 השכורים ביין הסכלות אשר העבידם היצר (הוא, חו"ה הפרישות ז). ובשמוע המבקש חרפתו וכו' והשיבו ויאמר הנה העתרת עלי דבריך ודברת תועה (המבקש לרש"ט פלקירא יח). ואל יחשוב עלי הקורא תועה חלילה על דבר אשר תחלה כתבתי ביריד לובלין (שו"ת הב"ח ק, פנקס ועד ארבע ארצות, היילפרין, 58). — ומ"ר °תועות, כמו טעיות: והשם ספר בתועות ומשוגות נפשות רבות על ידו הרוגות (הקד' תשו' דונש על מנחם, 5). — ואמר המשורר: והיו כל בני תבל שכורים ביין תועה ואת קדקד נזירה (עמנואל, מחב' ח, ירדן, 146). — וגם בצרוף עם ש"ע, כגון °אנשי תועה: מה יעשה היין לאנשי תועה? יוסף את דבתם רעה (שם ו, ירדן, 117). — °ויין תועה: והיו כל בני תבל שכורים ביין תועה (שם, ח, 146). וביין תועה4 שוכבים והוזים (שם, כה, 451). ראיתי מתי רשעה שכורים ביין תועה4 (שם, כז, 508). זה האיש ביין תועה שכר (שם, כח, 520).