1, תֹּר, ש"נ, — כנ' תּוֹרֶךָ, מ"ר תֹּרִים, —  מין ממיני היונים, Turteltaube; tourterelle; turtle dove: קחה לי עגלה משלשת וכו' וְתֹר וגוזל (בראש' יה ט). והביא את אשמו אשר חטא שתי תֹרִים או שני בני יונה ליי' (ויק' ה ז).  גם חסידה בשמים ידעה מועדיה וְתוֹר וסוס2 ועגור שמרו את עת באנה (ירמ' ח ז). עת הזמיר הגיע וקול הַתּוֹר נשמע בארצנו (שה"ש ב יב). —  ובתו"מ: קינין הן תורין וגוזלי עולה הן בני יונה (שקל' ו ה). המולק תורים בפנים לאכול ביציהם בחוץ וכו' (זבח' ג ה). דאציפי3 ותורין של רחבה כשרין משום תוריי ופסולין משום בני יונה (ר' יהודה, חולין סב.). הנן כופשני צוצייני כשרים לגבי מזבח והן הן תורין של רחבה (שם סב:). —  ובסהמ"א: התור (טורטל טויבע) קטנה מיונת שדה גבה תכלת אמוצי בשנים וארבע פצלות לבנות עקומות מקרוב לצוארה, נוצות כנפיה וזנבה השחורות לבנות מקציהן משכנה באיראפ"א התיכונה והדרומה ובאזי"א וכו' (ש"י אברמוביץ, תולדות הטבע, החיים, קנג). — ואמר המשורר: העת תשיר תחריש עגור ונעים קולה יכלים קול תור (רמב"ע, ענק ד, שנב).