1, ש"נ, סמ' תְּחִנַּת, כנ' תְּחִנָּתִי, תְּחִנָּתְךָ, תְּחִנָּתוֹ, תְּחִנָּתֵנוּ, תְּחִנַּתְכֶם, תְּחִנָּתָם, מ"ר כנ' תְּחִנֹּתֵיהֶם, —  שה"פ מן חנן, התחנן, בקשת רחמים, תפלה, Flehen; supplication:  ופנית אל תפלת עבדך ואל תְּחִנָּתוֹ (מ"א ח כח).  כל תפלה כל תְּחִנָּה אשר תהיה לכל האדם וכו' (שם שם לח).  להיות עיניך פתחֹת אל תְּחִנַּת עבדך ואל תְּחִנַּת עמך ישראל (שם שם נב). ויאמר יי' אליו שמעתי את תפלתך ואת תְּחִנָּתְךָ אשר התחננתה לפני (שם ט ג). שמע יי' תְּחִנָּתִי יי' תפלתי יקח (תהל' ו י).  האזינה אלהים תפלתי ואל תתעלם מִתְּחִנָּתִי (שם נה ב). תבוא תְחִנָּתִי לפניך כאמרתך הצילני (שם קיט קע). ושמעת מן השמים וכו' את תפלתם ואת תְּחִנֹּתֵיהֶם (דהי"ב ו לט)  —  ובצרופים, הפיל תחנה, ונפלה תחנה, לפני פ':  אולי תפל תְּחִנָּתָם לפני יי' וישבו איש מדרכו הרעה (ירמ' לו ז).  ויאמרו אל ירמיהו הנביא תפל נא תְחִנָּתֵנוּ לפניך והתפלל בעדנו אל יי' אלהיך (שם מב ב). ויאמר (ירמיהו) אליהם כה אמר יי' אלהי ישראל אשר שלחתם אתי אליו להפיל תְּחִנַּתְכֶם  לפניו (שם שם ט). ועוד אני מדבר ומתפלל וכו' ומפיל תְּחִנָּתִי לפני יי' וכו' (דני' ט כ). — ובמשמ' חנינה, נשיאת חן, Gnade; grâce; grace: למען החרימם לבלתי היות להם תְּחִנָּה (יהו' יא כ).  ועתה כמעט רגע היתה תְחִנָּה מאת יי' אלהינו להשאיר לנו פליטה (עזרא ט ח). — ובסהמ"א:  תחנת הדל יהמה יוסף בכמהר"ר שלמה ן' וירגה (ר"ש וירגה, שבט יהודה, שוחט, קסד). —  ואמר  הפיטן:  אלהים אמץ אם תחנות ערכת (יוסף בן אביתור, אלהים אמץ, הושענה, שעה"ש, 15).