תִּינֹקֶת

1, תינוקת, תנוקת, ש"נ, — ילדה,  Mädchen; fille; girl: כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קדושיה אינה צריכה למאן (יבמ' יג ב). מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן העין ונאנסה (כתוב' א י). העיד ר' יוסי הכהן וכו' על תינוקת שהורהנה באשקלון וכו' (עדי' ח ב). תינוקת בת יום אחד מטמאה בנדה (נדה ה ב). משל משלו חכמים באשה, פגה בוחל וצמל, פגה עודה תינוקת בוחל אלו ימי נעוריה וכו' (שם שם ז). תינוקת שהביאה שתי שערות וכו' שם ו יא. תינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונשאת (שם י א). אם היו בניו ובני ביתו קטנים מותר, ועד כמה, אמר רב חסדא תינוקת בת שלש שנים ויום אחד ותינוק בן ט' שנים ויום אחד, איכא דאמרי תינוקת בת י"א שנה ויום אחד ותינוק בן שתים עשרה שנה ויום אחד (ברכ' כד.). מימי לא נצחני אדם חוץ מאשה תינוק ותינוקת וכו' (ר' יהושע בן חנניה, ערוב' נג:). אמרה לו (שפרה לפרעה) אתה משגיח עליה תינוקת היא ואינה יודעת כלום (מד"ר שמות א).



1 [עי' * תִּנוֹק, הערות. המלה ילדה, הנוהגת במקרא, באה בתו"מ בדרך כלל רק במשמ' צעירה בגיל (כת"נ), בנגוד אל זקֵנה, על יד תינוקת כש"נ.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים