תִּירשׁ1, ש"ז, כנ' תִּירוֹשִׁי, תִּירשְׁךָ, תִּירוֹשֵׁךְ, תִּירוֹשָׁם, — מיץ ענבים שלא הפך ליין2, Traubenmost; moût; grape-juice: ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן וְתִירשׁ (בראש' כז כח). ודגן וְתִירשׁ סמכתיו (שם שם לז). כל חלב יצהר וכל חלב תִּירוֹשׁ ודגן ראשיתם אשר יתנו ליי' לך נתתים (במד' יח יב). וברך פרי בטנך ופרי אדמתך דגנך וְתִירשְׁךָ ויצהרך (דבר' ז יג). ואספת דגנך וְתִירשְׁךָ ויצהרך (שם יא יד). לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך וְתִירשְׁךָ ויצהרך וכו' (שם יב יז). ראשית דגנך תִּירשְׁךָ ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו (שם יח ד). אשר לא ישאיר לך דגן תִּירוֹשׁ ויצהר (שם כח נא). וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן וְתִירוֹשׁ (שם לג כח). ותאמר להם הגפן החדלתי את תִּירוֹשִׁי המשמח אלהים ואנשים (שפט' ט יג). ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם ארץ דגן וְתִירוֹשׁ ארץ לחם וכרמים ארץ זית יצהר ודבש (מ"ב יח לב). אבל תִּירוֹשׁ אמללה גפן נאנחו כל שמחי לב (ישע' כד ז). ואם ישתו בני נכר תִּירוֹשֵׁךְ אשר יגעת בו (שם סב ח). כאשר ימצא הַתִּירוֹשׁ באשכול ואמר אל תשחיתהו כי ברכה בו (שם סה ח). ונהרו אל טוב יי' על דגן ועל תִּירשׁ ועל יצהר (ירמ' לא יא). כי אנכי נתתי לה דגן וְהַתִּירוֹשׁ והיצהר (הושע ב י). ולקחתי דגני בעתו וְתִירוֹשִׁי במועדו (שם שם יא).  והארץ תענה את הדגן ואת הַתִּירוֹשׁ ואת היצהר (שם שם כד). כי את יי' עזבו לשמר זנות3 ויין וְתִירוֹשׁ יקח לב (שם ד י-יא). כי יילילו על משכבותם על דגן וְתִירוֹשׁ יתגוררו יסורו בי (שם ז יד). גרן ויקב לא ירעם וְתִירוֹשׁ יכחש בה (שם ט ב). כי שדד דגן הוביש תִּירוֹשׁ אמלל יצהר (יואל א י). הנני שלח לכם את הדגן וְהַתִּירוֹשׁ והיצהר ושבעתם אתו (שם ב יט). והשיקו היקבים תִּירוֹשׁ ויצהר (שם שם כד). אתה תזרע ולא תקצור אתה תדרך זית ולא תסוך שמן וְתִירוֹשׁ ולא תשתה יין (מיכה ו יה). ואקרא חרב על הארץ ועל ההרים ועל הדגן ועל הַתִּירוֹשׁ ועל היצהר ועל אשר תוציא האדמה (חגי א יא). דגן בחורים וְתִירוֹשׁ ינובב בתלות (זכר' ט יז). נתתה שמחה בלבי מעת דגנם וְתִּירוֹשָׁם רבו (תהל' ד ח). וימלאו אסמיך שבע וְתִירוֹשׁ יקביך יפרצו (משלי ג י). השיבו נא להם כהיום שדתיהם וכו' ומאת הכסף והדגן הַתִּירוֹשׁ והיצהר אשר אתם נשים בהם (נחמ' ה יא). ופרי כל עץ תִּירוֹשׁ ויצהר נביא לכהנים אל לשכות בית אלהינו (שם י לח). את תרומת הדגן הַתִּירוֹשׁ והיצהר (שם שם מ). ומסכנות לתבואת דגן וְתִירוֹשׁ ויצהר (דהי"ב לב כח). — ואמר בן-סירא: וגם על היין אל תתגבר כי רבים הכשיל תירוש (ב"ס גני' לא מב, סגל, קצז). מלואות פז וחותם ברקת קול מזמור על נועם תירוש (שם לב ט, סגל, קצח). — ובתו"מ: הנודר מן התירוש אסור בכל מיני מתיקה ומותר ביין (תוספת' נדר' ד ג). דגנך מלא תרושך מלא ויצהריך מלא (ספרי דבר' מב). התורה קראת אותו (את היין) תירוש , תירושך זה היין (ירוש' שם ז א). ואם זכיתם תירושך ואם לאו תירושי כד"א ותירושי במועדו (פסיק' ר"כ, עשר תעשר, בובר, ק). — *וככנוי לגרוגרת: תורה קראת לאשכול תירוש, ובני אדם קורין לגרוגרת תירוש (ירוש' נזיר ב א). — ובסהמ"א: אם דרכם לקרוא תירוש לכל מיני מתיקה וכו' (המאירי ליומא ח). — °ומ"ר: צעד פני נוסך תירושים4, פתח עתה נזכרים חטאי (פענח רזא עה"ת, וישב, כב.). — ואמר הפיטן: נתגאה לשתות בם תירושיו הוא ושרים ועבדיו ונשיו ופלגשיו (ר' שמעון בר יצחק, אמרו לאלהים, קרוב' ז פסח). — ואמר המשורר: באו ימי הקור והתירוש , אדם וקולו בכלי דמם (ר"ש הנגיד, מת אב, דיואן ג, הברמן, 85).