*, תכבוסת, ש"נ, — כמו כביסה: שיהו (העוסקים בפרה) טעונים תכבוסת בגדים ורחיצת גוף והערב שמש (ספרי במד' קכד).  אבל אסור בתכבוסת כל שבעה רב חסדא תענ' יג:; וכעין זה מו"ק טו., יז:). ל"ש אלא הטהרות שנעשו בין תכבוסת ראשונה לשניה אבל טהרות שנעשו אחר תכבוסת שנייה טהרותיו טמאות וכו' (נדה סב.). אי מה אהלים של ישמעאלים אין להם תכבוסת יכול אף ישראל כן וכו' (מד"ר שמות כג; וכעין זה שם שה"ש, שחורה אני). אמר לו (ר' אליעזר בנו של רשב"י לר"ש בן יוסי) ולא היו צריכין (ישראל במדבר) תכבוסת, א"ל הענן היה שף בהן ומלבנן (שם דבר' ח). —  ואמר הפיטן: חלצה ונגהצה ברחיצה ותכבסת (יוסף בר שמואל, אלהים בצעדך, קרוב' לשבת הגדול).