°, תֵּכֶל, ש"ז, — כמו תִּכְלָה, אחרית, סוף, קץ: אם אשר בצדק נתישנה, כמו נתיאשה בתכל1 דשנה (ר"א קליר, אם אשר, קרוב' א ר"ה). כעקרת בית בתחל נכרה, כבכור ראשית בתכל2 בכרה (הוא, אבן חוג, שם). עמלו שב ראשו ונהדף באין תכל תכל מעשיו מלך הכבוד (יחיאל אבי בעל הערוך, אשנן, פיוט מובא באגרות שד"ל, 470). וצריך לשלשו (את השירה) ויהיה סתום בתחל ובתכל ובתוך אריח על גבי לבינה (רב יהודאי גאון, אוצר הגאונים, מגילה, 20). קנץ, עד אנה תשימון קנצי למלין, ענין תכל3 המה (מנחם, מחברת, ערך קנץ, 156). אויל מוכן לעברות מה לכהן בקברות הלא בתכל הדברות נודע בעל גבורות (ר"י טוב עלם, ירדת להציל, קרוב' שבת הגדול). ואין לו סוף ולא קץ ולא תכל (ר"י ברצלוני, הקדמת פרוש ס' יצירה). דגים האכל התיר לחוסיו והכין לויתן לתכל4 (רשב"ג, אלהים אל ראשון, ביאליק-רבניצקי ב, 203). והוא יברכך בברכת כהנים כחשך נפש הנרשמים בתכל המלה (שערי תשובה מהר"מ מרוטנבורג ג לב).