ש"נ, — קץ וסוף, גבול האחרון, Ende Äusserstes; fin, extrême; end, extreme limit:  החקר אלוה תמצא אם עד תַּכְלִית שדי תמצא (איוב יא ז). חק חג על פני מים עד תַּכְלִית אור עם חשך (שם כו י). קץ שם לחשך ולכל תַּכְלִית הוא חוקר אבן אפל וצלמות (שם כח ג). אחריו החזיק וכו' מפתח בית אלישיב ועד תַּכְלִית בית אלישיב (נחמ' ג כא). — תַּכְלִית שנאה, שנאה גדולה, קיצונית: תַּכְלִית שנאה שנאתים לאיבים היו לי (תהל' קלט כב). — ובתו"מ: היכן תכלית יסורין וכו' כל שארגו לו בגד ללבוש ואין מתקבל עליו (ערכ' טז:). — *ובמשמ' הדבר המבֻקש בסופו של הדבר, Zweck, Ziel; fin, but; purpose:  תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים, שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט באביו ובאמו וברבו ובמי שהוא גדול ממנו בחכמה ובמנין (רבא, ברכ' יז.). — *ובמשמ' כַּלָּיָה: מחלוקת, מ' מכה, ח' חרון, ל' לקוי, ק' קללה, ת' תועבה, וי"א תכלית, כלייה מביא לעולם (מד"ר במד' יח). — ובסהמ"א במשמ' שונות1, כגון במשמ' קץ וגבול, סוף ואחרית, וגם מ"ר °תַּכְלִיּוֹת: אשר אין ראוי שנחפש על ההתחלה ועל תכליתו, כי ית' אין לו ראשית ואחרית (פרוש יצירה לאבוסהל דונש בן תמים, כט). בכל החכמות ובכל אמונות אין אדם מבקש לדעת הפרטים, כי אין כח באדם לדעת תכליתם וכמה מספרם (ראב"ע, יסוד מורא ב). ההתחלות יש תכלית למספרן, וכיון שיש תכלית למספרן יש להן ראשון שאין ראשון לפניו (ר"י א"ת, חו"ה, היחוד ה). וכאשר תגיע מזה עד התכלית אשר ביכלתך וכו' (שם, הבחינה ו). לבורא הטוב והמטיב בה אשר אין תכלית לטובתו (שם, עבודת האלהים, פתיח'). תחלת הכחות הכח הזן והוא כהתחלה והמוליד כתכלית , והמגדל כאמצע הקושר בין ההתחלה והתכלית (הוא, כוזרי ה יב). והאיך תחילת ההוויות ואיך יהיה הפסדם ותכליתם (הוא, תקון מדה"נ א א). האדם חכם בעודנו מבקש החכמה, וכאשר יחשוב שהגיע אל תכליתה הוא סכל (הוא, מבחר הפנינים, שער החכמה). וכאשר תעשה על זה המשל יצא לך מולד המחזור וכו' וכן תוסיף וכו' יצא לך מולד מחזור רס"א, וכענין זה תעשה עד לאין תכלית (חשבון העבור לרמב"ם ז"ל, דברי חכמים כו במקור נדפס 'חשבון העבור לרם במז"ל'). איפשר שיעמוד האדם על מדידת מה שרחוק וכו' אחר שיפול הראות על תכליותיהם (רש"ט פלקירא, ראשית חכמה, 44). כי בכולם ימשול כליון ותכלית , והשכל לבד יעמוד אשר הוא לכל המעשים סבה ותכלית2 (הוא, המבקש, יד). ובהגיעו לתכלית גדולו יפרד (הכח המגדל) ממנו (גרשון בן שלמה, שער השמים ג א). ושתי הנקודות ההפיכין שהן תכלית הנטיות ראש מזל סרטן וראש מזל גדי (ר"א הקראי, גן עדן, הבדל שנה משנה א, יד.). אם המקום הנמצא גם הוא צריך אל מקום אחר וכו' והאחר לאחר, וכן ילך ללא תכלית וחקר (עמנו', מחב' כ, ירדן, 360). הנה יש לקדחת עתים כמו שיש לשאר החליים, והם התחלה, עליה, העמדה אצל התכלית , ירידה והסכנה היא מהתחלה ועד התכלית (קאנון ד א ג). וכן נהגו העברים לאמר למדבר יותר, מתי תבא תכלית לדבריך (ר"א בדרשי, חותם תכנית, סוף תכלית). והשיג עד תכלית מה שאפשר (ר"מ המאירי, בית הבחירה על אבות, פתיח'). בעבור שמהן השתלשלותם כן בסגולתן אליהן יתיישרו וישובו, וסוף דבר בתכליותיהן ינוחו ויעמדו (ר"י אבוהב, שער השמים לר"א אירירי ז י). לתת גמר ותכלית משבח לכל עמלו אשר עמל (ר"י אברבנאל, מ"ב ב). — ומ"ר °תַּכְלִיתִים: מעשה האדם ותכליתיהם גלוים לפניך (רש"י, תהל' קלט טז). — °ובהנדסה, במשמ' קצה ומה שנמצא בקצה: מפני שהוא סוף הקו והוא תכליתו והוא כמו כן ראשיתו (ראב"ח הנשיא, המשיחה והתשבורת א, מק"נ, 7). ותהיה הנקודה בגדר הזה תכלית הקו או המחיצה אשר בין שני קוים נדבקים זה אל זה (שם שם). ותכליותיו (של הקו) על שני ראשיו הם נקודות (שם שם , 8). ותכליותיו (של השטח או הפרוש) מכל רוחותיו הם קוים כלם (שם שם). ותכליותיו (של הגו או הגולם) מכל צדדיו ורוחותיו הם שטחים ופרושים (שם שם). והוא הקו והוא גדר השטח ותכלית מתכליותיו והוא נמצא בשכל, והקו לו שני תכליות גודרות מהם וכל אחת מהם היא הנקודה (רש"ט פלקירא, ראשית חכמה, 43). אבל היא (הנקֻדה) תכלית הקו (ר"י ישראלי, יסוד עולם א ב). — ומ"ר °תַּכְלִיתוֹת: שהוא מכוון בקרבו חקוק על מרכזו שהוא מרכז הארץ, ושתי תכליתות מעוגלוות ומגבילות בשטחיהן זו לזו (שם ג ד)3. — ואמר הפיטן: כלה כעסו והצית להבו, ובתכלית ששה מאורי אור כבו (ר"א קליר, איכה אשפתו, קינ' ת"ב). ולכל נברא ונוצר יש קץ ותכלית לשוב אל הארץ אשר ממנה לקח (ר' בחיי, תוכחה בראש ס' חו"ה.). ובו נועם בלי תכלית וקצבה והוא העולם הבא (רשב"ג, כתר מלכות). ואם יאמר איש עד תכליתו אערוך אליו ובמתכנתו (שיר היחוד יום ב). תכלית שמחה אבל, ראשה וסופה הבל (רי"צ גיאת, מה יתרון, שעה"ש 22). — ואמר המשורר: ואיך לו יהי תכלית ואפסו תהלותיו (ראב"ע, בשם אל, כהנא א, 191). וצעדת בגבנוני הרריו עדי באת אלי תכלית  פלאיו (יצחק בן הראב"ע, הממך הזמן, שם ב, 125). — ומצוי בספרי הפילוסופים התאר °בעל תכלית, במשמ' מֻגבל, °ובלתי-בעל-תכלית, במשמ' אין-סופי, לא-מֻגבל: שאלו הי' יש בהם י' רחקים בלתי בעלי תכלית ואין יכולת באדם לעמוד עליהם (אבוסהל דונש בן תמים, פרוש יצירה, כז). ומזה שפעולות הגוף בעלות תכלית , ופעולות הנפש בלתי בעלות תכלית (ר"י א"ת, כוזרי ה יב). אם אפשר שיהיה קו בלתי בעל תכלית ויהיה קוי (אמו"ר לראב"ד א ז). שאם היה גשם בלתי בעל תכלית לא יהיה במקום כלל (שם שם). — °ובסמיכות אל שם תכונה או מצב וכדו', להביע שלמות או מדה גדולה ומֻפלגת של התכונה או המצב4: כי זו תכלית התועלת (תשו' הגא', ליק, קח). מי אשר מטיבין לו בתכלית החסרון (ר"י א"ת, חו"ה, עבודת האלה' פתיח'). שיהיה מי שבטח עליו בתכלית הנדיבות והחסד (שם, בטחון ב). וארץ כנען היתה בעת ההיא בידי שבע אומות בתכלית הרוב והחזקה, ובני ישראל בתכלית הדלות והענוי (הוא, כוזרי א פג). והתחייב לסמוך גאולה לתפילה בתכלית החריצות והזריזות (שם ג יז). ומגיעות אותם אל תכלית שלמותם (שם ה כ). מהחמר הפשוט בתכלית הפשיטות (ר"ש א"ת, מו"נ א נח). הקרומות הם בתכלית הדקיקות (פרקי משה א). הפלא תכלית הפלא (שם טוב על מו"נ א עב). תמה אני עליו בתכלית התמיה (ר"י גיקטיליא, גנת אגוז א יא). אחר הפלגת חקירתם ותכלית חריצותם (אמו"ר לראב"ד, 4). אם מצד הפעולה בעצמה היותה שלמה בתכלית השלימות (ר"י אלבו, עקרים, הקד'). אין המין ההוא לבדו הוא שלמותו ותכלית הסיג ההוא ולא מיישר הסוג ההוא אל תכלית שלמותו (שם א ו). עם היות מציאותו נגלית מצד מעשיו תכלית ההגלות (שם ב ל). נבדלים זה מזה תכלית ההבדל (שם שם לא). מצאנוהו בתכלית הרחמנות והחנינה (אוהב משפט על איוב, פרק טו). נעלם תכלית ההעלם ופשוט תכלית הפשיטות (ר"י אברבנאל, מ"א יט). בהיותם בתכלית הפחיתות וההפסד (ר"ע ספורנו, אור עמים, השגחה, מב.). — °ובמשמ' שְׁלֵמוּת בכלל, ובהשאלה על אדם מֻשלם: אדוני בן אדוני מני אדם הקדמוני תכלית כל אחרון5 (מנחם בן סרוק אל חסדאי, תשו' תלמידי מנחם XXIII). — ובמשמ' מטרה אחרונה שמכַוְנִים אליה ושרוצים בה, שלמענה נעשה דבר או מעשה: ולא תמצא העלה בלתי המעוללים אלא יחד ומציאותם כאחד לא על צד הפעל והתכלית (מנחם הגולה, לקוטי קדמוניות, נספחים, 49). ונגיע לכל זה התכלית אשר נוכל להגיעה (ר"י א"ת, השרשים לריב"ג, הקד'). שהגיעו אל התכלית אשר אין אחריה מדרגה שיקוו תוספתה (הוא, כוזרי ג א). זאת מדרגת התכלית אין אחריה כי אם מדרגת המלאכים (שם שם כב). כי ההנאה היא התכלית המבוקשת והיא הטובה סתם (שם ה כ). וכל מעשה יש ארבע סבות למציאותו ולהעשותו וכו' והם הפועל והחומר והצורה והתכלית (ר"ש א"ת, פתיח' מו"נ). ואז יגיע אל התכלית המכוונת בה (שם שם). הכוסף לדעת התכליות ולא ישתדל להבין ההצעות המגיעות לתכליות ההם (שם א לד). שהוא הפועל והוא צורת העולם והוא תכליתו גם כן (שם שם סט). ולזה יגיע סדור כל תכלית אל רצונו ואל חכמתו (שם שם). שזה הוא התכלית האחרונה (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, עקב, קסה.). וכן הסיף ד"מ, חמרו הברזל ופועלו הנפח וצורתו האורך ומעט הרוחב וחדוד הקצוות ותכליתו שיהרג בו (מלות ההגיון ט). ועל זה הסדר בעצמו יעשה בצורה ובתכלית עדי תתברר התכלית הקרובה מן התכלית הרחוקה (שם שם). להכיר מעלת אנוש ותארו ומה תכלית מציאותו (רש"ט פלקירא, המבקש, הקד'). והגופים הטבעיים כל אחד מהם נמצא או לכונה או לתכלית (הוא, ראשית חכמה, 49). וכוונתם באמרם תכלית היא שהוא התכלית האחרונה לכל התכליות הקרובות והרחוקות (ר"י לטיף, שער השמים כג, השחר שנה ב, 98). בשתי התכליות שהן ימות המשיח ותחית המתים (שם שם פרק כז, עמ' 130). שימצאו תכליות רבים לדבר אחד במספר (רלב"ג, מלחמ' ה' א יג). שהתכלית בדברים ממנו ראשון וממנו אחרון וממנו אמצעי, והיה האחרון הוא התכלית האמתי אשר כל התכליות הקודמים נמצאן בעבורו והוא להם סבה (ר"ח קרשקש, אור ה' ב ו א). התחלות הדת הנימוסית ושרשית הן הבחירה והתכלית (ר"י אלבו, עקרים א ט). ותכלית הבאת קרבנותיו תשלום כפרתו (חנוך, מצוה קעד). כי תכלית כונת בריאת האדם להיותו מדיני בטבע (ר"י מפיסא, מנחת קנאות א). והיה תכלית שאר הספרים השלשה לספר שאחרי מות יהושע וכו' (ר"י אברבנאל, הקד' נביאים ראשונים). התכלית הוא האחרית המכוון מהפעולות אשר בלעדיו היתה הפעולה לריק (ר"ע ספורנו, אור עמים, ט:). כל פועל לתכלית הוא בלי ספק רצוניי (שם, לח.). שכל פעולה יש לה תכליתים רבים וכו' וע"כ היו כל תכליתים ראשונים בכל פעולה בלתי שלמים (יצחק סטנוב, דברי ריבות טו). לתכלית כל התכליתים (דרוש אור החיים בסוף פרוש סדר נזיקין לבעל תפארת ישראל).