ש"נ, —  תכלית, לכל משמעיותיה של מלה זו, Ende, Zweck; fin; end, purpose:  לכל תִּכְלָה1 ראיתי קץ רחבה מצותך מאד (תהל' קיט צו). — ובסהמ"א:  הזמנים לא יתארו לך תחלה, והדורות לא ישיגו לך תכונת תכלה (ר' בחיי אבן פקודה, בקשה בסוף חוה"ל).  שכל מה שיש לו תכלה יש לו תחלה וכו' שכל מה שאין לו תחלה אין לו תכלה (ר"י א"ת, חו"ה היחוד ה). הנמצא תדיר אין לו תחלה ולא תכלה (שם שם י).  שכל המקבל משכון מחבירו יש לו קצבה ולבקשתו תכלה, אך בעל הדעת הזאת אין קץ לבקשתו (שם הבטחון ו). ויוצרנו הוא אחד באין תחלה ואחרון באין תכלה (פי' ס' יצירה לר"י ברצלוני, יד).  כל דבר שיש לו תכלה תצטרך לבקש לתכלה ההיא תכלה2 אחרת (ר"י חריזי, מו"נ א סח).  לאשר אין לו ראשית ולא תחילה ולא אחרית ולא תכלה (הוספות לס' שעשועים, דודזון, 153). —  ואמר הפיטן: אמנם ממך תחלתי ולכל תכל נפשי בתכלתי (ראב"ע, עמד בסוד ידרוש, איגר 81). — ומ"ר °תכלות: ונפלאות לאין מספר ותכלות (ר"י נג'ארה, יפת תואר, עולת תמיד קסט) 3.