1 [גם צורתה המדֻיקת של מלה זו במ"י וגם הוראתה לא נתבררו למעשה. השבעים תרגמו רש ואיש תככים χϱεωφλέτος, לווה, שקוע בחובות, כנגד δανειστής, מלווה וכן ולג' pauper et creditor ואלו הסורי מכאכא, מך ועני. והתרג' הארמי: מציעא, כלשון תוך ואמצע, וכן רסע"ג בתרגומו למשלי כט יג. ואמנם במקום אחר: פקיר דו אל מצאייב עי' בהערת ב. קלאר, קרית ספר ח, 346. כלומ' עני (ו) איש מכות, כנראה מלשון תֻּכּוּ לרגליך דב' לג ג. ועי' במובא בשמו בתפלה בסדורו סדור רסע"ג עמ' סח. וכעין זה דוד בן אברהם אלפאסי במלונו, בערך תך שקוז, כרך ב 732, המבאר תכו לרגלך כלשון כפיה (אצטראר) תחת רגלי הזולת, ומוסיף: ואלמצטר אסמי איש תככים, כלו' והכפוי יקרא איש תככים. ואלו רש"י מפרש: איש מזימות בעל תורה ע"כ, לשבח, ומשה קמחי (המיֻחס לראב"ע): שהדלות ישברהו כמו מתוך ומחמס, ומזה הענין תוכו לרגליך נשברו ויהיה תכך ותכה ע"כ, ועי' גם בהערת העורך, משלי שלמה עמ' 19. והיום נוהגים להשתמש בצרוף במשמ' איש תוך מרמה, ואין משמ' זו מתאימה בכתוב, גם לפי הקבלה שבמשלי כב ב: עשיר ורש נפגשו עשה כלם יי', המורה גם כאן על משמ' קרובה לזו של עשיר, ולא מן הנמנע הוא שאין הגרסה מסמכת כל צרכה. ושים לב לדברי אלנקאוה במנוה"מ ד, 487: שבעה שמות נקראו לעני, עני ודל, רש, אביון, נכה רוח, מסכן ואיש תככים ע"כ; וכן שם א 80: שבעה שמות יש לעני ואלו הן. דל. תכך. מך. עני. רש. מסכן. אביון ע"כ, בעוד שבמד"ר ויקרא לד נאמר: ח' שמות נקראו לעני. עני. אביון. מסכן. רש. דל. דק. מך. הלך ע"כ. ומסתבר שהיו שהבינו תך כמן דק, וצ"ע.]

2 [שלא כפרושו למשלי (עי' בהערה שלפני זו), אולי ע"פ תפלה קדומה שהיתה לפניו.]