° 1, ת"ז, — בעלת תכלית, סופי, כמו תַּכְלִיתִי: שמבואר הוא מאד בחכמה הטבעית, שאי איפשר לכל נמצא טבעי מבלתי תכלית אחת, וזאת הסבה התכליית, והיא הנכבדת שבסבות וכו' (ר"ש א"ת ג יג). העלה ההיולית הצוריית הפועלת והעלה התכליית (עולם קטן, הורוויץ, ז). להיותה בלי תכלית מוסרה מכל העדר ושלמות תכליי גדר וגבול יחס וערך (ר"י אבוהב, שער השמים לר"א אירירי א ה). להיותו מתאצל הגבול היכולת הבלתיי תכליי של א"ס ב"ה (שם ה יב). העדר או שלילת המהות בלתי בעל תכלית ע"י התפשטות תכליי, אף שבאחד גדול ובזולתו קטן, הוא הסבה לכל הנמצאים (שם שם). כל השיעורים האלה יגבילו ויהיו תכליים לכל המורכבים מהם (שם שם).