°, ת"ז, — מכֻון לתכלית, סופי: השכל האפשרי הוא צורה אחת או תכונה בנפש ובפרט בנפש בגוף מעורב לפי מזיגת תכליתית אמיתית ושלימה (תגמולי הנפש א, ציון ו, יב.). ושני אלה הם הסבות התכליתיות באלה שני מינים מן השכלים (שם ב ב, כב.). כמו שמבקשים למלאכות הטבעיות והאמוניות הסבה התכליתית הנכבדת שבארבע מיני הסבות (ר"י לטיף, שער השמים, הקדמה, השחר שנה ב, 88). שהחכמה היא כמו סבה תכליתית למוסר (רלב"ג, משלי א ג). והוא שומר בלבו התכונה למצוא הטוב האמתי והתכליתי (הוא, שם יט ח). שהצלחתנו התכליתית הוא קנין אלו המושכלות אשר בכאן (הוא, מלחמ' ה' א יג). וזהו סלת זה העולם והמכוון התכליתי בו (אמו"ר לראב"ד א ו). והסבות ארבעה, צוריית וחמריית ופועלת ותכליתיית (שם שם ז). סבתה הצוריית קצר הבשול, וסבתה התכליתית ההכרח והתועלת הנזכרים (קאנון א א ד ב). היראה היא סבה תכליתית אל החכמה (ר"י עראמה, יד אבשלום, הקד'). ולקטתי מדבריהם זה החבור הקצר אכלול בו רוב חלקיה היותר הכרחיים במדור היותר נאות שאוכל, כי הסדור התכליתי בלתי אפשרי בו (ר"ד אבן יחיא, לשון למודים, הקד'). וכל הסבות הם בעבור הסבה התכליתית (ר"י אברבנאל, שמים חדשים ד ו). וזה שאמרנו שתנועת ההויה וההפסד היא תמידית לא יתחייב בלבד מצד הסבה התמידית והפועלת, אבל יתחייב גם מצד הסבה התכליתית (ר"ע ספורנו, אור עמים, ח:). כי העלה והסבה התכליתית בעבודתנו היא מבוארת נגלית (ר"י מוסקאטו, קול יהודה על הכוזרי א קט).