* 1, קל לא נמצא.
— הִפע', °הִתְכִּיל2, — הביא לידי תכלית וסיום, גמר: וצריך להיות אימת המצוה עליו לכוין וליתן דעתו עליה משעה שיתחיל ועם שעה שיתכיל (אוצר הגאונים פסחים, לוין, התשובות, 8-7). — ואמר הפיטן: ועת כי יתחילו יחישו ועת כי יתכילו יחילו (ר"א קליר, הוא נקרא, סלוק שבת בחדש). וימלא שאלם ויתכיל הַחִלָּם (אגרות ר' שמואל בן עלי ובני דורו, תרביץ א ג, 25).
1 [פֹעל משני שנגזר מן תכלית ותכלה. בהערתו לערך כְּסוּת, בדבריו על הכתוב בבראש' כ יו: הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים לכל אשר אתך ואת כל ונכחת, רומז המחבר לערכים נכח, תכל, ואמנם לא נשאר חמר לערכים אלו.
ואשר לעצם הכתוב, לא נגרם כל הקשי שבו אלא ע"י טעות סופר קלה בין כ ל-ב. כי אין כסות עינים אלא סתר פנים, המכסה ומסתיר מעיני הרואה את פני זולתו, לבל יראנו. וכן כתוב באיוב כד יה: ועין נאף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין וסתר פנים ישים; ולפי זה הכונה כאן: הנה הוא לך כסות עינים לְבַל אָשֻׁר אֹתָךְ וְאַתְּ בַּל (או: בְּלי) נֹכָחַתְּ, כלו' נותן אני לאחיך ערבות של אלף כסף שתשמש א) כסות עינים לבל אראה (אשור) אותך, ב) ערבות שלא תפגע בך כל תוכחת ואשמה. וכנראה נסחה משפטית קדומה לפנינו, מיֻחדת בסגנונה.]
2 [לשון נופל על לשון הִתְחִיל.]