* 1, סמ' תֶּכֶף תיכף, ת"ז, מר"נ תְּכֵפוֹת, תכיפות שזו"נ, — מה שבא מיד אחרי דבר אחר, unmittelbare Folge; consequence immédiate; immediate sequel:  יכול ישרף מיד ודין הוא וכו' מה זבחים הנאכלים ליום אחד תכף זמן אכילתן שריפתן אף זבחים הנאכלים לשני ימים תכף אכילתן שריפתן ת"ל ביום (ספרא צו פרק יב, ויס, לה:). שלש תכיפות 2 הן תכף לסמיכה שחיטה תכף לנטילת ידים ברכה תכף לגאולה תפילה וכו' (ירוש' ברכ' א א, בבלי שם מב, מד"ר דבר' ב). —  ובסהמ"א, גם כתה"פ ומ"י3 במשמ' מיד (אחר דבר אחר), sofort (nach); immédiatement (aprés); immediately (after): כי אפשר שתכף זה המעשה וזה הכעס שנפל בלבו של ינאי וכו' אירע זה המעשה הנזכר (נסים גאון, ברכ' מח.). וצריך שיעבור ויעשה תיכף להתראה בתוך כדי דיבור (רמב"ם, סנה' יב ב). ואין ראוי לשתותו (את היין) אלא אחר העכול לא תכף האכילה (רש"ט פלקירא, אגר' החלים, 476,NS 1 JQR). לפיכך תכף התעוררותו משנתו בכל בקר יתגבר כארי וכו' (הלבוש, אורח חיים, השכמת הבקר א א). — ואמר הפיטן:  תכף לו יפיסו עומדי עזרה (יוסי בן יוסי, אתה כוננת, עבודה ליוהכ"פ, מחז' איטל' ב, ריד:).  אנהים במר יחידתי בתכף לבוטי עדתי (ליאונטי בר אברהם, אנהים במר, סליחה לי"ז בתמוז, מבחר השירה העבר' באיטל', שירמן, ע). הושרגו עלו עלית תכף מכה (אליה בר שמעיה, יי' אלהי ישראל אתה, סליח' לעשי"ת ד). — °ותכף ומיד, כרגע, ללא שהיה, נוהג היום בספרות ובדבור.