1, ש"ז, — מעטה כרוך על גוף האדם לבגד, Manteltuch; manteau, par-dessus; cloak, tanic: ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה וְתַכְרִיךְ בוץ וארגמן (אסתר ח יה). — ובתו"מ: שלשה עורות הן העשוי לשטיח טמא מדרס, לתכריך הכלים טמא טמא מת (כלים כד יב). שלש מטפחות הן, של ידים טמאה מדרס, של ספרין טמאה טמא מת, ושל תכריך ושל נבלי בני לוי טהורה מכלום (שם שם יד). עב כסות ותכריך כסות מדרס, עב ארגמן ותכריך ארגמן בית שמאי אומרים מדרס (שם כו ו). — *וביחוד במשמ' עטיפות שעוטפים בהן את גוף המת: תכריכי המת ומרדעת של חמור אין בהם משום כלאים (כלא' ט ד). ולא נתתי ממנו למת, לא לקחתי ממנו ארון ותכריכים למת (מע"ש ה יב). מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת להביא לו ארון ותכריכין (שבת כג ד). הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכים (סנה' ו ה). אל תרבו עלי תכריכין ותהא ארוני נקובה בארץ (רבי חזקיה, ירוש' כלא' ט ד). כלווה לתכריכי אביו, והוא שיהא חולה אביו או מסוכן (רבי אבהו בשם רבי יוחנן, שם כתוב' ה ה). כשבאו (האומנין ששלח פרעה נכה) אצל שלמה צפה ברוח הקדש שהם מתים באותה שנה, נתן להם תכריכין ושלחן אצלו, שלח לו לא היה לך תכריכין לקבור את מתיך, הרי לך הן ותכריכיהן (מד"ר במד' יט). כאשר עשיתם במקור נדפס 'עשיתי' עם המתים שנטפלתם בתכריכיהן (ר' חנינא בר אדא, שם רות, ב). — תכריך של דברי כתב, שטרות, ברכות, תפלין, במשמ' תעודות כרוכות זו בזו: מצא בחפיסה או בדלוסקמא תכריך של שטרות או אגודה של שטרות (ב"מ א ח). איזה הוא תכריך של שטרות כל שחוט או משיחה או דבר אחר כרוך עליו מבחוץ (תוספת' ב"מ א יד). מעשה באחד שהיה כותב ברכות והלך ר' ישמעאל לבודקו, כיון שהרגיש בקול פעמותיו של ר' ישמעאל נטל תכריך של ברכות וזרקן לתוך ספל של מים (ירוש' שבת טז א). המוצא ספר או תכריך של תפילין נותנם לחבירו וחבירו לחבירו בשבת (מסכת תפילין, קירכהים, 20). כמה הוא תכריך של שטרות שלשה כרוכין זה בזה, וכמה היא אגודה של שטרות שלשה קשורין זה בזה וכו' תכריך כל חד וחד בראשה דחבריה, אגודה דרמו אהדדי וכרוכות (ב"מ כ:). — ובסהמ"א: בני ישן עד שעה רביעית בתוך התכריכים (עמנואל, מחב' ה, ירדן, 96). — ואמר המשורר: לו אהיה סוחר בתכריכין לא יגועון אישים בכל ימי (ראב"ע, גלגל ומזלות כהנא א, 10).