תָּכַף

*, פ"י, — לחץ וחבר יחד, zusammenheften; agrafer; to tack: אותות הגרדין ואותות הכובסין1 אסורות משום כלאים, התוכף תכיפה אחת אינה חיבור ואין בה משום כלאים (כלא' ט י). —  *ובמשמ' מפשטת, הביא דברים זה אחר זה, סמך, anschliesen (unmittelbar); attacher; to attach,  join: כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה אין פסול נוגע באותו קרבן, וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה אין השטן מקטרג באותה סעודה, וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה אין השטן מקטרג באותו היום (ר' יוסי בר ר' בון, ירוש' ברכ' א א). כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה למה הוא דומה וכו' (ר' אמי, שם). — *ותכפו צרות וכד' את פ', באו עליו תכופות וסמוכות זו אחר זו: כי תניא הכא מותרין כשתכפוהו אבליו וכו' דתניא תכפוהו אבליו זה אחר זה הכביד שערו מיקל בתער ומכבס כסותו במים (מו"ק יז:; וכעין זה ירוש' שם ג א, ובבלי תענ' יג.). כשמתו בניו של ר' ישמעאל נכנסו ד' זקנים לנחמו וכו' פתח ר' ישמעאל ואמר רבו עוונותיו תכפוהו אבליו הטריח רבותיו וכו' (ת"ר, מו"ק כח:). — ובסהמ"א: וכל היוצא מטומאה לטהרה הרי אלו מגלחין בימי אבלם הואיל ותכפם אבל אחר אבל ולא מצאו פנאי (רמב"ם, אבל ו יג). נשאני לבי לספר קצת מהקורות המגיעות אלינו ומהצרות התוכפות אותנו וכו' (ר' זכריה אלצ'אהרי בהקדמתו לס' המוסר, מטמוני מסתרים א, מק"נ, 10). דכיון שהטיפות תוכפות זו את זו אין מניחות אותה להחמיץ (מחז' ויטרי, 262). —  ובשירת תימן, °תכף אדם מֻשג מן המֻשגים, עקב אחריו והשיגו, חקר כלו2 voll begreifen; comprendre entièrement; to grasp fully: תכף לסודות ההויה, נפשיה לדוכתיה זכיא (שירי תימן, אידלזון־טורטשינר, 143). ישאל ויען, תוכף טבע ואופן, עיניו בלי תחרות וריב (שם 161). צור שונאיו שסף, יהיו כצל חרבה, משיג וגם תוכף, מכין בסוד נחבא (שם 259). — °וכפ"ע, במשמ' בא לעשות דבר תֵּכָף, ואמר הפיטן: החזיק אב בחרב לשחטהו דמעו אראלים כתכף לשחטהו (ר' יוחנן הכהן בן יהושע, תמה בלויות, קרוב' מוסף כפור, מחז' איטל' ב, קכא: ). —  בינ' פעול, °תָּכוּף לדבר, °תכופים (זה לזה) זה ליד זה, בא תכף אחר זולתו, suivant (immédiatement);  (unmittelbar) folgend;following (immediately): מגרה, סכין פגום פגימות הרבה תכופות זו לזו (רש"י ש"ב יב לא. מפלי בשרו דבקו, נדבקות ותכופות זו בזו (הוא, איוב מא טו). רתיחות תכופות ורצופות (הוא, שם שם כג). ועודרי ירקות, כשהן תכופות יותר מדאי נוטל א' מבינתיים כדי שיהא מקו' להרחיב ולהתפשט (הוא, ב"ק קיט:). שמטפטף תדיר והטיפים רודפות זו את זו ותכופות וכו' (הוא, ע"ז ל:)3. שלומות עדופות ושמחות תכופות  עם גולות נאספות (אגרות ר' שמואל בן עלי ובני דורו, תרביץ א ג, 45). וכמו שהלבוש הוא קרוב ותכוף אל הגוף וכו' (שער השמים, קבלה, אירירי ז ח, סה.). — ובתורת הנגון, °בתכופה, במשמ' בקצב מהיר, allegre (שלטי הגבורים לר"א משער האריה, ח:; עי' לשוננו יג, 142). — והיום נוהג תכוף דבור ובספרות גם במשמ' הדבר שיש לעשותו תכף, ואין להשהותו. וכן תה"פ תְּכוּפוֹת במשמ' פעמים מרֻבות בזה אחר זה, oft; souvent; often, frequently.

— הִפע', *הִתְכִּיף, — כמו תכף, חבר, צרף, הסמיך זה לזה,  folgen lassen; faire suivre; to let follo: כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו, ויצחק היכן הוא, מי שהוא אומר לו (לעשו) גזור עליו שמדים, את מתכיפו לאבות (מד"ר בראש' סז). — ובסהמ"א: ולא יתכיפו עליהם (על הענבים) מזון ולא שתיה (ס' המסעדים, כ"י). אתכיף אגרות זו לזו (אגרות שד"ל, אגרת לב). — ואמר הפיטן: מתכיפים אחריה מחית שוטן להשמיעה שקלינו להקדים גאון קמינו להכניעה (משה בן חבוב, את פני מלך, יוצר להפסקה ב).

— נִפ', °נתכף, נתכפו הצרות — באו תכף זו אחר זו,  aufeinanderfolgen; suivre l'un l'autre; to follow each other: וכאשר התחיל לספר מה שהגיע אליו ענין ישראל וכו' ושבים והנגפם והתכף4 הצרות עליהם (ר"י א"ת, מו"נ ב כט).

— פִע', °תִכֵּף, — בא פַּעֲמַיִם, תכוף זל"ז: ששי לא תכף, ממעל עולה ושקף, בשני דרכים מתכף (אהרן בן אשר, דקדוקי הטעמים, בר־שטראק, 20).



1 [שרקמו את סימניהם בחוטים בבגד.]

2 [עי' בהערת העורך, בס' שירי תימן, אידלזון־טורטשיר, עמ' 423, על שמוש זה.]

3 [על המלים גדיא חזיזא בכור' מד.) נאמר בפרוש רש"י: אזניו ארוכות מאד עד שתכופות למטה ע"כ, ואין גרסה זו מסתברת. וכנראה הנכון: עד שכפופות למטה, ובדברי רבינו גרשון: שאזניו תלויות לו למטה.]

4 [ז"א וְהִתָּכֵף, ובמקור הערבי: תראדף.]

חיפוש במילון: