* 1, ש"ז, מ"ר תַּכְשִׁיטִים, —  מעשה קשוט ושפור, וגם החפץ שאדם מתקשט בו, עדי, Schmuck; ornement; ornament: לא יצא האיש לא בסיף ולא בקשת וכו' ר' אליעזר אומר תכשיטין הן לו וחכ"א אינן אלא לגנאי וכו' (שבת ו ד). אלו עוברין בפסח כותח הבבלי וכו' ר' אליעזר אומר אף תכשיטי2 נשים (פסח' ג א). ועושה אשה תכשיטיה במועד מו"ק א ז. ואין עושין תכשיטין לע"ז קוטלאות ונזמים וטבעות (ע"ז א ח). כוחל ר' שמע' בן אלעזר אומר אם לרפואה כדי לכחול עין אחת אם לתכשיט כדי לכחול שתי עינים (תוספת' שבת ח לג). עושה אשה כל תכשיטה ומשיירת דבר מועט זכר לירושלם (שם ב"ב ב יז); וכעין זה ב(בבלי שם ס:). מנין היתה מרים יודעת שפירש משה מפריה ורביה אלא שראתה צפורה שאינה מתקשטת בתכשיטי נשים (ספרי במד' צט). והאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים וילך לבין הנשים (שם דבר' רכו). מותר לאדם ללמד את בתו יוונית מפני שהוא תכשיט לה (ר' אבהו בשם ר' יוחנן, ירוש' פאה א א); וכעין זה (שם שבת ו א). כל תכשיטי אדם טמאין ותכשיטי בהמה טהורין (שם שבת ה א). שאין תכשיט נאה אלא על גוף מעודן (ר' יודה, שם נדר' ט יא). אלו הן תכשיטי נשים כוחלת ופוקסת ומעבירה סרק על פניה (מו"ק ט:). ואין מונעין תכשיטין מן הכלה כל שלשים יום (כתוב' ד.). עזרא תיקן להן לישראל שיהו רוכלין מחזירין בעיירות כדי שיהו תכשיטין מצויין לבנות ישראל (ב"ב כב.). מה את סבור שמתחת חרוב אחד או מתחת שקמה אחת הביאה לו (הקב"ה את חוה לאדם) אלא משקישטה בכ"ד תכשיטין ואחר כך הביאה לו (ר' חמא בר"ח, מד"ר בראש' יח). האשה הזו כל זמן שהיא ילדה יש לה תכשיטים נאים (שם שם מח). ותלכנה נטויות גרון, שהיתה אחת מהן לובשת תכשיטיה והיתה מטה גרונה בשביל להראות את תכשיטיה ((שם ויק' טז); וכעין זה (שם איכה, סורו טמא). תכשיטים של זהב (שם במד' ב) מה האף הזה רוב תכשיטין תלויין עליו כך כהונה ולויה ומלכות מיעקב (שם שה"ש, צוארך). —  ובסהמ"א, אף בהשאלה: ומעטים הם הנמצאים בבני אדם שנתקשטו בתכשיטי החכמות האלו שלשתן (דונש בן תמים, פרוש ס' יצירה, יו:). —  ונוהג היום בדבור גם בלשון סגי נהור, ככנוי לאיש שאיננו פאר להוריו ולמשפחתו.