פ"י, תְּלָאוּם1, תְּלֻאִים, תְּלוּאִים, — כמו תָּלָה: ויקח את עצמות שאול ואת עצמות יהונתן בנו מאת בעלי יביש גלעד אשר גנבו אותם מרחב בית שן אשר תְּלָאוּם1 שם הפלשתים (ש"ב כא יב). — ובהשאלה, חיי פלוני תלואים לו מנגד, כאלו מרחפים ברוח, לא יציבים: והיו חייך תְּלֻאִים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך (דבר' כח סו).— ובצרוף שלא הברר כל צרכו: ועמי תְלוּאִים למשובתי2 ואל על יקראהו יחד לא ירומם (הושע יא ז).
— נִפע', °נִתְלָא, — כמו נתלה, ואמר המשורר: יראה קרבי אחריו נתלאו (ר"י הלוי, ברודי א, 4).
— הָפע', °הֻתְלָא, — כנו נִפע', ואמר הפיטן: בתחילה בפה רך לסכלות הוצאה סוף דבר בקושי חייה הותלאה (אמהות עת נכבשה, מחז' ויטרי 596).
1 [כך קרי; הכתיב תלום, מן תָּלָה.]
2 [הפרשנים העברים הבינו תלואים כאן מלשון ספק ופקפוק (כדברי ת"י פליגין למיתב לאוריתי), ואלו דברי רש"י: כשהנביאים מלמדים אותם לשוב אלי תלואים הם אם לשוב אם לא לשוב, ע"כ. וראב"ע פרשו מלשון תלוי ומרחף באויר שאינו עולה ואינו יורד, כך הם עושים עם הקב"ה דרך משובה. ור"א מבלגנצי פרש: תלואים וקשורים ונשענים עדיין למשובתי שהייתי משובב אותם לקראם אלי וכו', ע"כ. ואלו השבעים גרסו כאלו היה כתוב: ועמי תלואים ממושבותיו, ואֵל עַל יְקָרָיו יִחַר וכו', וולג': Et populus meus pendebit ad reditum meum, iugum autem imponetur eis simul, quod non auferetur, כלו' ועמי יתלה (כנראה: את החלטתו) עד שובי, אולם עֹל יושם עליהם יחד, אשר לא יורם מהם. ואין ספק שלא נשמר הנוסח המקורי ממש, ואין ערך של ממש להצעות התקון שהציעו החדשים.]