ש"נ, במקרא רק מ"ר תַּלְאֻבוֹת, — מלה שלא נתבררה כל צרכה1: אני ידעתיך במדבר בארץ תַּלְאֻבוֹת2 הושע יג ה. — ובסהמ"א, במשמ' סבל וצרה, רעב וצמא, ואמרו פיטנים ומשוררים: תפלתו מרפא וצדקה, תלאובות הצילם מצוקה יהודה בירבי מכיר, אמרת רנן, יוצר לשמחת תורה, מחז' איטל' ב, קפט:. ועל ספר אשר נגנז בתלאבות ובשאיה ר"ש נגיד, הבמות פליליה, הברמן ב, 130. דברים יש כמים לצמאים בתלאובות מחיות הלבבים הוא, דברים יש כמים, בן משלי, אברמסון, 91. אשביעכם כל זוחלי עפר השוכנים ציה ותלאובות ר"י חריזי, תחכמוני לז, קאמינקא, 303. — ועי' °תַּלְאוּב.
1 [המתרגמים הקדומים תרגמו אך בקרוב לפי הענין, השבעים: ἐν γῆ ἀοικήτῳ, בארץ לא נושבת ועי' לקמן, וולג': in terra solitudinis, בארץ בדידות, ואלו ת"י בדרוש: בארעא דהויתון תאבין בה לכל מדעם, וכן רש"י: תל שאובין בו כל טובה ואין מוצאין, ואלו ראב"ע: ארץ ציה וצמא וככה בלשון ישמעאל (כונתו לשרש להב لھب, היה נחר, צמא) ולהיותו תלאות בו (כדברי מנחם בן סרוק) דרך דרש ולא פשט ע"כ. ולפי הנאמר על א. תלאה, ב. תלאה ודאי אין מקום למצא כאן תלאות, ואין הפרושים אלא השערות. ואמנם יתכן שהשבעים בתרגומם התכונו לקריאה: ארץ תֵּלֶא בוּת, ז"א ארץ אשר לא תוכל לשכן בה, מן בּוּת הבא במשמ' לין, גור בבית בארמ', וצ"ע.]
2 [כך בכמה ספרים, בס"א: תלאובת, ועי' מ"ש.]