1 [המתרגמים הקדומים ורֹב הפרשנים הבינו גם מלה זו, כמו ב. תְּלָאָה — כאלו מן לאה — כלשון טרחה וצרה, מה שאינו מתאים לא למלת ראש המצֹרפת אתה ולא לפעלים בנה, ויקף. ואמנם דוד בן אברהם אלפאסי במלונו (מהד' סקוז, כרך ב, ע' 737) הכיר כי ת שרש במלה, אלא שראה בה את כף היד (בסטה בערב'), שהיא כאלו תלויה בגוף. ואולם, כפי שהראה העורך בהלשון והספר א ע' 450, (שם, מהד' ב עמ' 475), בא כאן תלאה כמו בערב' תִלְוְ تلو ובמ"ר אַתְלַא أتلأ במשמ' עָקֵב של הרגל ואין בנה עלי ויקף ראש ותלאה אלא: בנה עלי גדר סביב והקיפני מצד ראש ומצד עקב, פנים ואחור, כלו' מכל צד.  ולפי זה ת  שבמלה שרשית היא.  ואמנם, כמבֹאר בהערה לערך ב. תְּלָאָה, אפשר שאין גם מלה זו אלא שמוש מיֻחד של א. תְּלָאָה.]