°, תלמודיי, ת"ז, — של התלמוד, שיך לתלמוד, הולך אחר התלמוד:  ולא זו בלבד עשית לנו כן ע"ם ר"ם בחקירות התלמודיות ובעניני ההלכות (ר"י מפיסא, מנחת קנאות, 2). כדרך שאר הדרכים התלמודיים (המאירי, פתיח' בית הבחירה על אבות).  מיני הויכוח הן ד' ואלה שמותם, נסיוני, נצוחי, ומתוחבל, ותלמודי (יצחק לטיף, אגרת התשובה). זה אינו בסבת הלמוד התלמודיי כי אם בסבת כתיבתו על ספר (אליהו דלמידיגו, הקד' בחינת הדת). ודע שזו הברייתא היא יסוד ועיקר הוראה תלמודית לכל עניני השלומים והגמולים שתקבל הנפש אחר המות על מה שפעלה בחיים (הלל מוירונא, תגמולי הנפש לב.) . —  ובצרוף °היהדות התלמודית, היהדות המיֻסדת על הלכות התלמוד (תכופות בדברי   ר"א צויפל שע"י ח"ג טז.).  °ובשמוש כש"ז, במשמ' מי שעסוקו בתלמוד:  והרוצים לבוא אל בית המלך וכו' הם המון אנשי התורה וכו' והמגיעים אל הבית ההולכים סביבו הם התלמודיים אשר הם מאמינים דעות אמתיות מדרך קבלה ולומדים מעשה העבודות ולא הרגילו בעיון שרשי התורה ולא חקרו כלל לאמת אמונה (ר"ש א"ת, מו"נ ג נא).  והנה היהודי ראינו שאינו אוכל דם משום חי, ואפילו מן הדגים, שאמרו התלמודיים שלא יקרא דם וכו' (ר"ש בן וירגה, שבט יהודה ז, שוחט, כט). כן הם התלמודי' ששונאין ומקנטרי' לחכמי המחקר ולומדי' בספריהם על אשר לא ידעו מה טיבם (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ח, קד.).