1, ש"נ, במקרא רק מ"ר תְּלֻנּוֹת, תְּלוּנּוֹת, כנ' תְּלֻנֹּתֵיכֶם, תְּלוּנֹּתָם, —  התלוננות, תרעֹמת, Beschwerde; plainte; complaint: ובקר וראיתם את כבוד יי' בשמעו את תְּלֻנֹּתֵיכֶם על יי' ונחנו מה בי תלונו2 עלינו (שמות יו ז).  שמעתי את תְּלֻנּוֹת בני ישראל (שם שם יב). עד מתי לעדה הרעה הזאת אשר המה מלינים עלי את תְּלֻנּוֹת בני ישראל אשר המה מלינים עלי שמעתי (במד' יד כז). והשבתי מעלי את תְּלֻנּוֹת בני ישראל (שם יז כ). ותכל תְּלוּנֹּתָם מעלי (שם שם כה). —  ובסהמ"א:  צרותיו רבות ותלונתו מעטה (ר"י א"ת, חו"ה, פרישות ד). —  ואמר המשורר:  בעלי ריבי שעו נא ממריבה ותלונה (ראב"ע, בעלי ריבי, כהנא א, 54). מלונה תערוך על הר תלנות ותפרש אהלה עליו ותמתח (ר"י זבארה, ס' השעשועים, דוידזון, 141).