1, ש"ז, מ"ר סמ' תַּלְמֵי, כנ' תְּלַמֶיָה, — חריץ החרישה (הכפול) בשדה, Ackerfurche; sillon; furrow: ופרח כראש משפט על תַּלמֵי שדי (הושע י ד). גם מזבחותם כגלים על תַּלְמֵי שדי (שם יב יב). תְּלָמֶיהָ רוה נחת גדודה (תהל' סה יא). אם עלי אדמתי תזעק ויחד תְּלָמֶיהָ יבכון (איוב לא לח). התקשר רים בְּתֶלֶם עבתו אם ישדד עמקים אחריך (שם לט י). — ובתו"מ: כמה יהא חורש, כתלמי הרביעה2 (כלא' ב ג). שלשה תלמים של פתיח (שם שם ו). תלם של פשתן ולא תלם של מין אחר (שם שם ז). התלם ואמת המים שהם עמוקים טפח, זורעים לתוכן וכו' (שם ג ב). שיהא התלם מפולש מראש השדה עד ראשו (שם שם ג). יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום ח' לאוין (מכות ג ט). נשרף תלם אחד על פני כולה וכו', נשתייר תלם אחד על פני כולה וכו' (ב"מ קה:). — ובסהמ"א: וערוגה זו שאמרנו יש בכל רוח שני תלמים מכל מין ובאמצע תלם קטן וכו' ועכשיו בהפקיעו תלם אחד מידי זריעה וכו' ונשאר המקום שמארבע רוחותיה מעורבב כולו כאחד שאינו מחותך בתלמים (זכרון לראשונים תרמ"ה, סימן תכה, 220). — ואמרו פיטנים ומשוררים: ולא תזרע תלמך להוציא בו לחמך (רשב"ג, אזהרות, בצל שדי). הנה העב הניק הגן ותלמיו כאבק דק שחק (רמב"ע, ענק, בראדי, שמב).