קל לא נמצא במקרא1.

— פֻע', בינ' מְתֻלָּעִים, — כנראה במשמ' לבושים בגדי תולעת שני2: מגן גבוריהו מאדם אנשי חיל מְתֻלָּעִים באש פלדת הרכב ביום הכינו והברושים הרעלו (נחום ב ד). — ובתו"מ מְתֻלָּע, במשמ' נגוע wurmstichig; vermoulu; worm-eaten: (המוכר) תאנים מקבל עליו עשר מתולעות למאה (ב"ב ו ב). — ובסהמ"א: תשיגהו תסחט האשכול על לחייו והנה פניו מתֻלעים (מפו, אהבת ציון ה). 

— פִע', *תִּלַּע, — הוציא תולעים מדבר, נקה דבר מתולעים: מזהמין מתלעין3, בשביעית אבל לא במועד (ירוש' שביע' ב ד). הנוטע המבריק וכו' המעשן המתלע4 הקוטע וכו' (שם שבת ז ב). שני כהנים בעלי מומין היו מתלעין בעצים ונשמטה קרדומו של אחד מהם וכו' (יומא נד.). —  ובסהמ"א: מי שנמצא כשר בייחוסו ונמצא בו מום, יושב בלשכת העצים ומתלע עצים למערכה וכו' (רמב"ם ביאת המקדש ו יב). 

— הִפע', *הִתְלִיעַ, — א) עלו בו תולעים: היתה שדהו זרועה חטים ונמלך לזרעה שעורים ימתין לה עד שתתליע ויופך וכו' (כלא' ב ג). ואם התליעה סולת התליעה לו (שקל' ד ט). ואם התליעה פסולה (מנח' ח ב) עד כמה היא (השדה) מתלעת עד שלשה ימים (תוספת' כלא' א יו). סולת שהתליעה הרי זו בעל מום למזבח, חטין שהתליעו או שהרקיבו הרי אלו בעלי מומין למזבח (שם מנח' ט ד). זרחה עליו החמה והתליעו תאינותיה (ירוש' ברכ' ב ח). ריאה שנימוקה וכו' התליע כבד שלה וכו' (חול' מח.). בשעה שמל אברהם אבינו את עצמו ובניו ובני ביתו עשה ערלותיהן גבעה וזרחה עליהן החמה והתליעו וכו' (מד"ר שה"ש, עד שיפוח). — ב) במשמ' הסיר תולעים5: מזרחית צפונית היא היתה לשכת דיר העצים ששם הכהנים בעלי מומין מתליעים העצים (מדות ב ה). — ובסהמ"א: מה רביבים הללו יורדין על העשבים ומנקין אותן ומפשפשין אותן שלא יתליעו וכו' (מדרש תנאים, לב ב, 184). ותחמול על טפליהם וכו' וזקינים המשתוקקים מרוב הצער ומגודל הכאב עד התליע בשרם (ד"ה של יהודי מצרים וא"י, מן, 194). ויבאש, הרי זה מקרא הפוך, שבתחילה הבאיש ולבסוף התליע, כענין שנאמר ולא הבאיש ורמה לא היתה בו, וכן דרך כל המתליעים (רש"י, שמות טז כ). וכל עץ שהתליע כשהוא לח פסול למזבח, התליע יבש גורר את המקום שהתליע (רמב"ם, אסורי המזבח ו ב). — ואמר הפיטן: טיף העקר סרוח ומתוכו מתליע (שלמה הבבלי, אורח צדקה, סליחה מנחה ליוכ"פ). 

— הָפע', *מותלעות, — שעלו בו תולעים: שכיון שהחמה זורחת על התאנים הן מתליעות וכו', נטלו מהן ופצעו אותם ומצאום מותלעות (מד"ר שה"ש, דודי ירד). — ובסהמ"א: אנוש בפה מתוק ולבו מר פנימו לא כחצונו כמו תפוח אשר הותלע ונאה הוא בחזיונו (מראה המוסר י א). בירר תורמוסי' מתוך פסולת וכו' ובורר המותלעות שלהם (חמדת ימים ח א, דיני התורמוסים בשבת, סא.). 

— נִפע', °נִתְלַע, — שעלו בו תולעים: מחבושת לכל שחין ולכל מכה טריה ולבשר הנתלע ולשחין הנמאר והנבאש (אסף הרופא 110, כ"י מינכן). — ואמר הפיטן: מדרש נבונים בפרי הנתלע שלא באבהו וכו' (אזהרות ר"י בר ראובן, אחוה דעי, כב:).