תֻּמָּה

ש"נ, סמ' תֻּמַּת, כנ' תֻּמָּתִי, תֻּמָּתֶךָ, תֻּמָּתוֹ, — כמו תֹּם, תכונת התָּם:  תֻּמָּת ישרים תנחם וסלף בגדים ושדם (משלי יא ג). ועדנו מחזיק בְּתֻמָּתוֹ (איוב ב ג).  ותאמר לו אשתו עדך מחזיק בְּתֻמָּתֶךָ (שם שם ט). לא אסיר תֻּמָּתִי ממני (שם כז ה). ישקלני במאזני צדק וידע אלוה תֻּמָּתִי (שם לא ו). —  ובסהמ"א1: בא וראה ישרותו ותומתו של אותו האיש (פדר"א לה) במקור נדפס 'פדר"ה'. —  ואמר המשורר:  כוכב שכל אבקת רוכל, אֹהב תמה שנא תרמה (רמב"ע, לזמן בגד, בראדי, קכא). — °ובמשמ' גמר והשלמה וכד':  ונשאר שליש הבית עם תומת שליש החצר (אוצר הגאונים , לוין ט, 113)במקור המונדפס 'הצאונים'. לא היו כופין את הבעל לגרשה עד תמת י' שנים (שם יא, 63).



1 [ אין המלה נוהגת כך בתו"מ, אבל על לשון המקרא:  ועמכם תמות חכמה (איוב יב ב) באה הדרשה:  אל תקרי תמות אלא תומת (מכילתא יתרו מס' דעמלק פ"ב), ועי' *תַּמּוּת, הערה.]

ערכים קשורים