תִּמְהָה

° 1, ש"נ, — כמו תֵּמה, תמיהה: שאלה בתמהה כמות הגוי גם צדיק (בראש' כ ד) וכו' (תשובות דונש 120).  והיתה הגפן ההיא תמהה לעיני כל רואיה ושממת לבב לכל המביטים אליה (יוסיפון שו.).  עוד תמהה אחרת נותרה בלבבי וגדולה היא אלי (קלונימוס, אבן בחן, וינציה, עח:).



1 [ עי'  *תֵּמַהּ, הערה.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים