*, ש"נ, — שלֵמות, תכונת מי שהוא תמים:  מאי הרי הוא (השור) בתמותו, הרי הוא בתמימותו דלא מחסרינן ליה ב"ק לט:. — *וכמו תֹם, יֹשר, נאמנות:  בשעה שבא (אברהם) בתמימות, הקב"ה בא עמו בתמימות ובשעה שבא בעקמנות הקב"ה בא עמו בעקמנות וכו' אימתי בא בתמימות בשעה שאמר אולי יחסרון חמשים הצדיקים חמשה וכו' בשעה שבא (משה) בתמימות הקב"ה בא עמו בתמימות וכו' אימתי בא בתמימות בשעה שאמר מדוע לא יבער הסנה מד"ר ויק' יא. שהלך (אברהם) לפני הקדוש ברוך הוא בתמימות וכו' כל מי שמהלך לפניו בתמימות נעשה לו מגן (מדר' תהל' שוחר טוב א ד, באבער, 6). — ובסהמ"א:  וטוב היה לו להניח הדבר בתמימות התמימים ולא יעורר לבם ויניח דעתם בספק (השגת הראב"ד על רמב"ם ה ה). ואם גדול מאוד זה השלימות ובו תלוי תמימות איש וברו (רש"ט פלקירא, הקד' המבקש).  וגם היסוד הזה אני לומד אותו ממאמר המשורר שאמר תורת ה' תמימה ואם היא צריכה תקון איה איפה תמימותה (דוד בר יו"ט בן ביליא, יסודות המשכיל יא, דברי חכמים, נט). לא יפול המאמר הזה כי אם על התאב למצות האלהים ולא נמנע ממנו כי אם לתמימותו וקוצר הבנתו (ר"י אברבנאל, זבח פסח על הגדה, תם מה הוא אומר). ואיש משך בקשת לתומו, ר"ל בתמימותו שלא היה יודע ומכיר את אחאב ושלא במתכוון הכהו (הוא, מ"א כב). הנני מיעץ לכל איש תם בתכלית התמימות (אמו"ר לראב"ד ד).  ומהו התמימות שידבר האדם דבריו בלי רמאות ומשאו ומתנו בלי רמאות ומרמה ופיו ולבו שוין (בית מדות, מעלת האמונה יב לו.). — ואמרו פיטנים ומשוררים:  תמימות וכשרות ועבדות וחרות (ר"י בן גיאת, קנינך, שעה"ש, 20). אשריך יעלת החן כי אספת עם הצורה ההדורה נפש יקרה, והחברת עם התמימות זריזות ונעימות (ר"י חריזי, תחכמוני לא).  ועל כן אמרתי אם יש לדבר הזה עקר ותמימות, אלכה ואראנו בטרם אמות (הוא, שם לה). — °ותמימות, במשמ' תכונת הפתי והתם, Naivität, naïveté, נוהג בספרות ובדבור.