תֻּמִּים

מ"ר, כנ', תֻּמֶּיךָ, בצרוף אורים ותֻמִּים, ואף בקצור תמים בלבד, ככנוי לגורל הקדוש שעל לב הכהן הגדול1:  ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת הַתֻּמִּים והיו על לב אהרן בבאו לפני יי' (שמות כח ל ). ויתן אל החשן את האורים ואת הַתֻּמִּים  (ויק' ח ח).  וללוי אמר תֻּמֶּיךָ ואוריך לאיש חסידך (דבר' לג ח).  ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמד כהן לאורים וּלְתֻמִּים עזרא ב לג צ"ל עזרא ב סג. עד עמד הכהן לאורים וְתֻמִּים נחמ' ז סה. — ובתו"מ:  כהן גדול משמש בשמונה כלים וכו' באלו נשאלין באורים ותומים ואין נשאלין בהן להדיוט אלא למלך ולבית דין ולמי שהצבור צריך לו יומא ז ה.  משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים סוטה ט יב.  שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא ובאורים ותומים ובסנהדרין של שבעים ואחד וכו' שבוע' ב ב. — ובסהמ"א, ואמר המשורר:  שנער ופתרוס היערכוך בגדלם ואם הבלם ידמו לתומיך ואוריך ר"י לוי, ציון הלא תשאלי, זמורה א, 57. —  ועי' ב. תָּמִים.



1 [כפי שראה בעקר ד. ה. מילר בשנת 1896 ולפי ההוכחות הנוספות שהובאו ע"י העורך בפרושו לאיוב ובמקומות אחרים, ובפרט במחקר על אורים ותמים שכֻנס בהלשון והספר ג, 103-114, אורים ותמים פרושו —  כמו של חִ'ס וחִם ככנוי לגורל בלשון האי סוקוטרה בדרום ערב —  הבעת הכרעת האל על האדם ומעשהו כדבר ארור או תם וישר לפניו.  באותה משמ' בא בס' איוב גם אור וישר, אור ובֹר.  עי' במקום הנ"ל על כל פרטי ההשקפה שמאחרי בטויים אלו ושל בטויים אחרים כגון אלה.  ואלו חז"ל, התרגומים הקדומים והפרשנים העברים דרשו את השם כלו לשבח, ועי' גם על כך במובא שם.]

חיפוש במילון: