קל לא נמצא במקרא1.

— פִע' יְתַנּוּ, לְתַנּוֹת, — סִפֵּר, שִׁבַּח, erzählen, rühmen; raconter, glorifier; to praise: מקול מחצצים בין משאבים שם יְתַנּוּ צדקות יי' צדקת פרזונו בישראל (שופט' ה יא). — ואולי במשמ' קונן, ספד2, beklagen; plaindre; to lament over: מימים ימימה תלכנה בנות ישראל לְתַנּוֹת לבת יפתח הגלעדי (שם יא מ). — ובתו"מ3: ואת כל בית הגדול שרף באש, זה מדרשו של רבן יוחנן בן זכיי ששם היו מתנין גדולותיו של הקב"ה כגון ספרה נא לי את כל הגדולות אשר עשה אלישע (ירוש' מגי' ג א; וכעין זה מד"ר איכה פתיח'). ויגידו שמים צדקו, לעתיד לבא שמים מתנים צדקה שעשה הקב"ב עם עולמו שלא נתנם ברקיע הראשון (מד"ר בראש' ו). לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה, אברהם אמר לא לי לתנות כל הנסים שנעשו לי בימי נמרוד, יצחק אמר לא לי לתנות הנסים שנעשו לי בימי פלשתים, ויעקב אמר לא לי לתנות הנסים וכו' (מדרש תהל' קיח טו). — ובסהמ"א: ותנינו שבח כבודכם והודענו בכל החסד אשר גמלתונו (רסע"ג, ס' הגלוי, מק"נ, רטו). כמו סעודת מצוה שמתנים שם אהבת הבורא (ר"א נחמיאס, פרוש משלי טו יז). האומללות האלה עולות בנשף על הגבעות לתנות בשיחן את הירח (מפו, אהבת ציון ז). טובו יחיל לנצח ותהלתו יתנו בקהל (ב"ז, ב"ס לא יז). — ואמרו פיטנים ומשוררים: ספרים נפתחים ומעשים מתנים עוברים לפניך וחשבון נותנים (ר"א קליר, אפד מאז, מוסף א ר"ה). מי יתנה תקף תהלתך מי ישנן שעור שבחיך (משלם בן קלונימוס, מי יתנה תקף תהלתך, קרוב' יוהכ"פ). תנות צרות לא נוכל (הוא, הוספה לעבודה, אמיץ כח). טרם תנה מנגן אנה אלך מרוח (הוא, אל ברב עצות, קרוב' יוהכ"פ). ונתנה תקף קדשת היום (ונתנה תקף, סלוק, מוסף לימים נוראים). יתנו שוכני עי בו זמירים ורנה יפצחו ציים ואיים (רמב"ע, ענק י, בראדי, שלה). אזכור שמו ואכון כי צדקו אתנה עמו אהי ואשכון גן עדנו והנה (ראב"ע, איך אכסלה, איגר, 28).