1 [מלה זו, שהתלבטו בה כל המפרשים, והחדשים הציעו במקומה תקונים בלתי מסתברים, היא, לפי דברי העורך ב"הלשון והספר" ג 405, ש"ז משרש א. תנה במשמ' הַלל ושַבח ובאה כאן בצרוף תנה הודך כהקבלה טבעית אל שמך. ואמנם אפשר שכונת הכתוב לנקוד תֵּנֶה כמשקל קֵצֶה שעל יד קֵץ, ולפי דברי העורך ב"לשוננו" כב עמ' 83 וכו' יש לראות את המלה איתן בכמה משמושיה כמלה מרכבת מן אי-תן במשמ' שאין לו תֵּנֶ(ה) וזכר, כגון, בפרט, בירמיה ה יה:  גוי ממרחק (כלו' שאין אתה יודע מקומו) וכו' גוי אֵיתָן (שאין שמו ידוע) הוא, גוי מעולם (כלו' מָעלם, לא ידוע) הוא, גוי לא תדע לשונו ולא תשמע מה ידבר.  ועי' במאמר זה על יתר שמושי המלה איתן.]