ש"נ, תְּנוּאָתִי, מ"ר תְּנוּאוֹת, — התנגדות, מניעה1:  יום לשנה יום לשנה תשאו את עונתיכם ארבעים שנה וידעתם את תְּנוּאָתִי (במד' יד לד).  הן תְּנוּאוֹת2 עלי ימצא יחשבני לאויב לו (איוב לג י). — ובסהמ"א, במשמ' תרעמת:  יום יום אשר לא יתכנו בו תנואות ולא יריבו בכורים בכוח הזרוע (מנחם בן סרוק, אדוני בן אדוני, אגרת אל רב חסדאי, תשו' תלמידי מנחם, XXVII).  להסיר המחלוקת והתנואות מפורעי המס (ס' השטרות לר"י ברצלוני, 137).  מדברים מהקורות המוצאות ומוצאים על הזמן תנואות (עמנואל, ראש מחב' כו). שער בעזיבת העולם וזכרון משלי תנואותיו (ר"י בדרשי, הפרדס א, אוצה"ס ג). —  ואמר הפיטן:  צרפית בציר רגנה תנואות להטל (ר"א קליר, תחת, תפלת טל). —  ואמר המשורר:  אבל ידע זמן רע כי בזיתיו וכי אמאס תנואותיו בעודי (ר"ש הנגיד, עלה אלי, דיואן, הברמן ג, 7). ואל נא כבוד נפשו תהי הוה מניאה ואל על הזמן ירבה תלונות ומה תועיל עלי סכל תנואה (רמב"ע, פרי שמחת, ברודי, ו).  אמת על הזמן אין לי תנואות ולא אפקד עלי ימים חטאות (הוא, אמת על הזמן, שם, יא). וסגר בעדו דלתי תנואות (הוא, לגן אהב, שם, עה). וקרא באזניהם תנואות קצרו מהם דברינו וענינינו (הוא, כתר מעט, שם, קנד). בעוד איש יהלך ברצון בני איש אזי לא ימצאו עליו תנואות (ר"י הלוי, לך השר, זמורה א, 240).  מה לי ולתנואות ימים ולילות, באו במשואות הודי לבלות (ראב"ע, מה לי, כהנא א, 31).