ש"ז, במקרא רק מ"ר תַּנְחוּמִים, תַּנְחוּמוֹת1, כנ' תַּנְחוּמֶיךָ, תַּנְחֻמֶיהָ, תַּנְחוּמֹתֵיכֶם, — דברים ומעשים הבאים להפיג צער ואבל מלב הזולת, Trost; consolation: למען תינקו ושבעתם משד תַּנְחֻמֶיהָ (ישע' סו יא). תַּנְחוּמֶיךָ ישעשעו נפשי (תהל' צד יט). המעט ממך תַּנְחוּמוֹת אל (איוב יה יא). שמעו שמוע מלתי ותהי זאת תַּנְחוּמֹתֵיכֶם (שם כא ב). — וכוס תנחומים: ולא ישקו אותם כוס תַּנְחוּמִים על אביו ועל אמו (ירמ' יו ז). — ובתו"מ2, קבל תנחומים: וכשמת טבי עבדו קבל עליו (ר"ג) תנחומין אמרו לו תלמידיו לא למדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים (ברכ' ב ז). נכנסו תלמידיו (של ר"א) אצלו לנחמו ולא קיבל עליו תנחומים (ע"ז טז:). אמר הקב"ה לאברהם לך ונחם את ירושלים שמא מקבלת תנחומים ממך, הלך אברהם ואמר קבלו ממני תנחומים וכו' (פסיק' רב' ל, נחמו). — *ודבר עמו תנחומים: המוצא את חבירו אבל בתוך י"ב חודש מדבר עמו תנחומים ואינו שואל בשלומו, לאחר י"ב חודש שואל בשלומו ואינו מדבר עמו תנחומין (מו"ק כא:). — *ותנחומים נתונים לך: בא הושע אומר לך (לציון) עמדי וקבלי כוס תנחומים וכו' אמרה לו מה בידיך אומר לה כך אמר לי הקב"ה בטל אותו הכעס מעכשיו אהיה כטל לישראל אמרה לו הושע הרי תנחומים נתונים לך וכו' ניחומים של הבל הם וכו' בא עמוס אמר לך עמדי וקבלי כוס תנחומים וכו' א"ל הרי תנחומיך נתונים לך (פסיק' רב' כט נחמו, מא"ש, קלח:). — *ודברי תנחומים: מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהם בדברי שבח ותנחומים (ברכ' נא.). — *ותנחומי אבלים: ואין אומרים ברכת רבלים ותנחומי אבלים וכו' פחות מעשרה (מגי' ד ג). ליקוט עצמות אין אומר עליהן קינים ונהי ואין אומרין עליהן לא ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים וכו', ואילו הן תנחומי אבלים מה שהן אומרי' בשורה (ירוש' פסח' ח ח). תנחומי אבלים וביקור חולים וגמילות חסדים מביאין טובה לעולם (אבות דר"נ ל, נסחא א). — *ותנחומים של הבל: תנחומים של הבל3 ניחמו רבן גמליאל לאותו האיש (ר: חנינא, כתוב' י:). — ובסהמ"א, °אגרת תנחומים, אמנם בטרם מותו כתב אגרת תנחומין לאמו וכתב בה אמי כשיגיעך מיתת אלכסנדר וכו' (שלמה חיים חבר טוב, צמח צדיק). — ומ"י °תַּנְחוּם: ותהי זאת תנחומתיכם, את אשר תחרישו ותשמעו אלי זאת תהי לו תנחום מאתכם (רש"י, איוב כא ב). — ואמרו פיטנים ומשוררים: הזדרזו בתנחום4 אבל לדבר על לבו (ר"י בר ראובן, אמנם כי אתם, אזהרות). תנחומי שעשעי נפש כי לא תמנו (ר"י בן גיאת, יום צרו, שעה"ש, 18). התנחומים תדבר על לבבי ואיכה אחריו נחם ושבר (ר"ש הנגיד, התנחומים, הברמן ב, 108).