1 [כנגד כל קבוצת המלים מספרַיִם, מספֶּרֶת, סִפֵּר (שערותיו), סַפָּר, בא גם בארמק שבתו"מ מספרא, מספרתא, סַפָּר, סַפָּרָא, תספורתא, ואפשר שהשאלו כלן מארמ' לעבר'.]

2 [הענין מפֹרש אל נכון, למשל בפרוש קרבן העדה: הא דתנן במתני' בחמישי מותרין, מפני התספורת הוא דנקט, ע"כ. וכשמוש זה באה אותה נסחה (עי' לעיל, א. שׁוּב, הָפע'.) גם במקומות אחרים בירוש' בכורים ב ב: אתא (זקן אחד) שאל לרבי ינאי (למה נוסף במשנה: וגדוליהן אסורין) א"ל למעשר הושבה וכו' תמן אמר רבי יהושע בן לוי לקרנה של נבילה הושבה ע"כ, ושוב (שם ב"ק ב ג): כיצד השן מועדת וכו' ריש לקיש אמר על הראשונה הושבה, ר' יוחנן אמר על כולה הושבה ע"כ; אעפ"י כן קשה הפעל הושבה גם מצד המשמ', שכן אין לשון השיב במשמ' כזו בתו"מ, וגם מצד הצורה, הואיל ולא בא הָפעל מן שוב בלשון חז"ל, ובכלל נדיר שמוש הבנין הזה שלא בבינ', ולא היו נוקטים בו במקום כזה שהענין נִתן להבעה פשוטה יותר.ולא מן הנמנע הוא, שאין כאן אלא כתיב מטֻשטש במק' הבטוי הטבעי: למעשר הוא שבא (דבר זה שבמשנה), לקרנה של נבילה הוא שבא, על הראשונה הוא שבא וכו' וכו', והשוה בטויים שכיחים כגון: לא בא הכתוב אלא ליתן תחום, הרי זה בא ללמד, או בארמ' קרא למאי אתא, ועוד ועוד. ואין לתמה על הכתיב הושבה במק' הוא שבא בירוש', שמצויים  בו גם חלופי א-ה וגם צרופי מלים למלה אחת. והשוה לתופעה זו ביחוד את הצרוף השכיח: והא בה (ז"א בא) כיי (ז"א כהאי) דמר ר' זעירא (כך הגרסה בברכות א א וכנגדה בארמית: ותייא כיי דמה ר' אחיוא בר זעירא, (שם, פסח' א א), שבמקומה הכתיב במקרים מרֻבים: יבא (נ"א ייבא) כיי דמר ר' זעירא, ייבא כיי דמר ר' יעקב, ייבא כי דמר רבי יסא (שבת ג ד; שם טז ב; ערוב' ו כג:), או ייבא כהדא תנא (פסח' א א); ייבא כפלוגתא (נ"א בפלוגתא) דרב אדא בר אחווא (ב"ק ב ו; שם ד ב), בשמוש דומה לזה של הושבה = הוא שבא.]

3 [למה  הכונה, מתברר מיתר המקומות המובאים בהמשך.]

4 [בביצה לד. כתוב, לפי רב המקורות: ואין גוזזין אותן במספרים ואין גוזזין את הירק בתספורת שלו ע"כ, אך בתוספת' יו"ט ג יט בכ"י ע"פ צוקמ': במספרת, וכן נראה נכון, ועי' *מַסְפֶּרֶת.]