תעב

1, ממנו תּוֹעֵבָה, תָּעַב, °תַּעַב, °תֵּעָבוֹן, °תִּעוּב, °תְּעִיבָה2.



1 [אין שרש זה בא כך ביתר הלשונות השמיות, בעוד שבא השם תֹעבה, תועבה גם בכתבת של תבנת מלך צידון (סלושץ, אוצר 9, 6): כתעבת עשתרת הדבר הא, ועל כן רואים רֹב החוקרים את הפעל כנגזר מן השם, בעוד שהשם אולי נגזר הוא מן יעב, כדגמת תּוֹכֵחָה מן יכח, ועוד.]

2 [עי' גם בהערות שאחר זו.]