קל לא נמצא במקרא.

— נִפע',  נִתְעַב, נִתְעָב, — היה נמאס, משֻקץ, רע בעיני האדם: ואתה הָשלכת מקברך כנצר נִתְעָב (ישע' יד יט). אף כי נִתְעָב ונאלח איש שתה כמים עולה (איוב יה יו). כי נִתְעַב דבר המלך את יואב (דהי"א כא ו). — ובמגלות מדבר יהודה: [ואתה אלי] הפלתה אלה לכבודכה ומצידוק...ל עול יצר נתעב1... [יצ]ר נתעב (מגי' ההודיות קטע 2 17-18, ליכט, 223).

— פִע', תִּעֲבוּנִי, מְתָעֵב, מְתַעֲבִים, אֲתַעַבָה, תְּתַעֵב, תְּתַעֲבֶנּוּ, תְּתַעֲבִי, יְתָעֵב, תְּתַעֵב, יְתָעַבוּ, תַּעֵב2, — מאס, שקץ,  verabscheuen; abhorrer; to detest: ולא תביא תועבה אל ביתך וכו' שקץ תשקצנו וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ כי חרם הוא (דבר' ז כו). לא תְתַעֵב אדמי כי אחיך הוא לא תְתַעֵב מצרי כי גר היית בארצו (שם כג ח). שנאו בשער מוכיח ודבר תמים יְתָעַבוּ (עמוס ה י). תאבד דברי כזב איש דמים ומרמה יְתָעֵב יי' (תהל' ה ז). ויחר אף יי' בעמו וַיְתָעֵב את נחלתו (שם קו מ). כל אכל תְּתַעֵב נפשם (שם קז יח). שקר שנאתי וָאֲתַעַבָה (שם קיט קסג). תִּעֲבוּנִי כל מתי סודי (איוב יט יט). — ובמשמ' הפך לתועבה: וַתְּתַעֲבִי את ידיך (יחזק' יו כה). הַמְתַעֲבִים3 משפט ואת כל הישרה יעקשו (מיכה ג ט)4. — ובמגלות מדבר יהודה: ונפש עבדכה תעבה ה[ון] ובצע וברום עדנים לא [יחפוץ] (מגי' ההודיות 10 30, ליכט, 158). [ולבחור בכול אש]ר אהבתה ולתעב את כול אשר [שנאתה] (שם 14 10-11, שם, 189). כי אם לפי [קרבך כל אי]ש [אוהב]נו וכרחמך אותו כן אתעבנו (שם 14 21, שם, 191). כי הלכו בדרך לא טוב וימאסו בבריתכ[ה ואמת]ך תעבה נפשם (שם 15 18, שם, 197). ונפש עבדך תעבה כול מעשה עולה ואדעה כי לא יצדק איש מבלעדיך (שם 16 11, שם, 203-204). — ובתו"מ5: מניין לכל איסורין שבתורה שמצרפין זה עם זה6 שנאמר לא תאכל כל תועבה, כל שתיעבתי לך הרי הוא בכל תאכל (ע"ז סו.; ועי' חול' קיד:). אל תבחר בכל דרכיו, למה, הביטו לאחרית הדבר7 שהנה היום יבא שיתעב האלהים כל מי שהיה מליז במצוות (מד"ר במד' יא). — ובסהמ"א, ואמרו פיטנים ומשוררים: שתה מבורך מים כסופים, תעב גנבת מים טנופים (ר"א הקליר, אל תתערב, קרוב' א שבוע'). מכון צבי בתעבי ואהבי דמות צבי (ראב"ע, אני אני, שעה"ש, 149).

— הִפע', הִתְעַבְתָּ, הִתְעִיבוּ, יַתְעֵב, — כמו פִע': וַיַּתְעֵב (אחאב) מאד ללכת אחרי הגלולים (מ"א כא כו). גם את שאי כלמתך אשר פללת לאחותך בחטאתיך אשר הִתְעַבְתְּ מהן תצדקנה ממך (יחזק' יו נב). השחיתו הִתְעִיבוּ עלילה אין עשה טוב (תהל' יד א). השחיתו וְהִתְעִיבוּ עול אין עשה טוב (שם נג ב). — ובתו"מ: מנין שלא היתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מן המצריים וכו' מנין לדור אחרון שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם וכו' מנין למקום שישבו בו ישראל שהתעיבו (המצרים) מעשיהם יותר מכולם וכו' (ספרא אחרי מות, פרשה ט). — ובסהמ"א: ליצנות היא המתעבת8 את האדם על הקב"ה ועל הבריות (רש"י, משלי כד ט). נמצאת אומר שלא גזר האל על פרעה להרע לישראל וכו' ולא על הכנענים להתעיב (רמב"ם, תשובה ו ג). ענין תיעוב ומיאוס9 מלשון רז"ל וכו' שנפשו התעיבה לו המזון (רשב"ץ דוראן, אוהב משפט, קנד).

— הִתפ', *הִתַּעֵב, —  כמו פֻע': שבזמן שהאשה מקבלת הריון היא מתכערת ומתעבת (מד"ר שה"ש, יונתי בחגוי הסלע).

— קל, °תָּעַב10, בינ' פעו' °תָּעוּב, — כמו מְתֹעָב: במעשים תעובים כגון משכב זכר וכשפים שנאמר בהם תועבה (רש"י, דבר' לב יו). ומשחקים עלינו ועל יראתנו ואנו תעובין בעיניהם (חמדת הימים ב ד). — ואמרו פיטנים: תעובים פסו באף להכניען (ממסגר אסיר, קרובה לשבת הגדול). תעובים תאבים הר צבי ואין מביא ונביא (ברח דודי עד שתחפץ, יוצר לא' לפסח).

— פֻע', בינ' °מְתֹעָב11, — שתִעבו אותו: שנת קע"ט נועצו לב יחדיו המתועבים אשר בארץ וכו' על בני עמנו להמיר כבודם (ר"ש וירגא, שבט יהודה, שוחט-בער, קמח).