שׁוּב, פ"ע, שָׁב, שָׁבָה, שָׁבַת, שַׁבְתָּ, שַבְתִּי, שָׁבוּ, שַׁבְתֶּם, שַׁבְנוּ, שָׁב שָׁבָה, שָׁבִים, שָׁבֵי, שָׁבֶיהָ, שׁוּבֵי שׁוּב, שׁוּבִי, שֻׁבִי, שׁוּבֵנִי, שׁוּבְךָ, שׁוּבֶךָ, שׁוּבְכֶם, שׁוּבוּ, שֻׁבוֹ, שׁוּב, שֻׁב, שׁוּבָה, שֻׁבָה, שׁוּבֵנוּ, שׁוּבִי, שֻׁבִי, שׁוּבוּ, שֻׁבוּ שֹׁבְנָה, אָשׁוּב, אָשֻׁב, אָשׁוּבָה, תָּשׁוּב, תָּשֹׁב, תָּשָׁב, תָּשׁוּבִי, יָשׁוּב, יָשֻׁב, יָשֹׁב, יָשׁוּב, יָשָׁב, תָּשׁוּב, תָּשָׁב, תָּשֹׁב, נָשׁוּב, נָשָׁב, נָשֻׁבָה, נָשׁוּבָה, תָּשׁוּבוּ, תָּשֻׁבוּ, תְּשׁוּבוּן, תְּשֻׁבוּן, תְּשׁוּבֻן, תְּשֻׁבֶינָה, יָשׁוּבוּ, יָשֻׁבוּ, יְשׁוּבוּן, יְשֻׁבוּן, תָּשֹׁבְןָ, תָּשׂבְנָה, — שָׁב האדם, האל, וכדו' ממקום או מאדם, מעליו, מאחריו, למקום או אל מקום או אדם, שב עליו, עָדיו, שָׁב מצרים, מצרימה, הֵנָּה וכדו' הלך בדרך שהלך בה מקדם בכוון הפוך, חזר, zurückkehren, -kommen; retourner, revenir; to return, come back: וַיָּשׁוּבוּ המים מעל הארץ הלוך וָשׁוֹב בראש' ח ג. ויצא יצוא וָשׁוֹב שם שם ז. וַתָּשָׁב אליו אל התבה שם שם ט. וַיָּשֻׁבוּ ויבאו אל עין משפט הוא קדש שם יד ז. ודור רביעי יָשׁוּבוּ הנה שם יה יו. ויַָּשָׁב אברהם אל נעריו שם כב יט. שׁוּב אל ארץ אבותיך ולמולדתך שם לא ג. וילך וַיָּשָׁב לבן למקמו שם לב א. וַיָּשָׁב יוסף מצרימה הוא ואחיו שם נ יד. וירכבם על החמור וַיָּשָׁב ארצה מצרים שמות ד כ. וְשָׁב אל המחנה שם לג יא. שׁוּב אל בלק וכה תדבר במד' כג ה. וישבו שם שלשת ימים עד שָׁבוּ הרדפים יהוש' ב כב. והוא שָׁב מן הפסילים אשר הגלגל שפט' ג יט. אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי בְּשׁוּבִי מבני עמון שם יא לא. וַיָּשָׁב מימים לקחתה שם יד ח. ויהי כאשר שָׁב שאול מאחרי פלשתים וכו' ש"א כד ב. ויואב שָׁב מאחרי אבנר ש"ב ב ל. ושַׁבְתֶּם מאחריו ונכה ומת שם יא יה. ויואב שָׁב ירושלים אל המלך שם כ כב. ומשם שָׁב שמרון מ"ב ב כה. ושמע שמועה וְשָׁב לארצו1 שם יט ז. וְשָׁבוּ מארץ אויב ירמ' לא יה. וְשָׁבוּ בנים לגבולם שם שם יו. וְשָׁב אפרים מצרים ובאשור טמא יאכלו הוש' ט ג. ויתר אחיו יְשׁוּבוּן על בני ישראל מיכ' ה ב. ועדת לאמים תסובבך ועליה למרום שׁוּבָה2 תהל' ז ח. וַתָּשָׁב נעמי ורות המואביה כלתה עמה הַשָּׁבָה משדי מואב והמה באו בית לחם רות א כב. בערב היא באה ובבקר היא שָׁבָה אל בית הנשים שני אסת' ב יד. ובא במלכות מלך הנגב וְשָׁב אל אדמתו דני' יא ט. — ובהשאלה, שב הגבול, נטה, פנה: וְשָׁב (הגבול) מזרח השמש בית דגן ופגע בזבולון וכו' ויצא אל כבול משמאל יהוש' יט כז. וְשָׁב הגבול הרמה ועד עיר מבצר צר וְשָׁב הגבול חסה ויהיו תצאתיו הימה מחבל אכזיבה שם שם כט. — וְשָׁב מעשות דבר, שב למקומו לאחר שעשה את הדבר: אחרי שׁוּבוֹ מהכות את כדרלעמר בראש' יד יז. וַיָּשֻׁבוּ מתור הארץ במד' יג כה. בְּשׁוּב דוד מהכות את הפלשתי ש"א יח ו. וַיָּשָׁב שאול מרדף אחרי דוד שם כג כח. ודוד שָׁב מהכות את עמלק ש"ב א א. ויעש דוד בְּשֻׁבוֹ מהכותו את ארם בגיא מלח שם ח יג. — וְשָׁב לדרכו: וַיָּשָׁב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה בראש' לג יו. לך שׁוּב לדרכך מדברה דמשק מ"א יט יה. — וְשָׁב בדרך אשר הלך בה: ולא תָשׁוּב בדרך אשר הלכת שם יג ט. בדרך אשר בא בה יָשׁוּב ישע' לז לד. — ושב אחור, אחורנית: הלך הצל עשר מעלות אם יָשׁוּב עשר מעלות וכו' לא כי יָשׁוּב הצל אחרנית עשר מעלות מ"ב כ ט-י. בְשׁוּב אויבי אחור יכשלו ויאבדו מפניך תהל' ט ד. אז יָשׁוּבוּ אויבי אחור ביום אקרא שם נו י. גם היא נאנחה וַתָּשָׁב אחור איכ' א ח. — והלך לשוב, נתן ראש לשוב, נתן ראש ושב: בלכתך לָשׁוּב מצרימה שמות ד כא. נתנה ראש וְנָשׁוּבָה מצרימה במד' יד ד. ויקשו את ערפם ויתנו ראש לָשׁוּב לעברתם נחמ' ט יז. — ושב עם פלוני, שב ובא את פלוני: וְשׁוּב עמי ואשתחוה ליי' ש"א יה כו. לא אוכל לָשׁוּב אתך ולבוא אתך מ"א יג יו. — ושב לביתו, למקומו: ואברהם שָׁב למקמו בראש' יח לג. וילך וַיָּשָׁב לבן למקמו שם לב א. וְשָׁבָה אל בית אביה כנעוריה ויקר' כב יג. מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וְיָשֹׁב לביתו דבר' כ ה. שלחו את ארון אלהי ישראל וְיָשֹׁב למקומו ש"א ה יא. לא תעלו ולא תלחמון עם אחיכם בני ישראל שׁוּבוּ איש לביתו מ"א יב כד. אלך אָשׁוּבָה אל מקומי הוש' ה יה. לא יָשׁוּב עוד לביתו איו' ז י. לכנה שֹׁבְנָה אשה לבית אמה רות א ח. — ושב בשלום, שב לביתו בשלום: וְשַׁבְתִּי בשלום אל בית אבי בראש' כח כא. בשׁוּבִי בשלום אתץ את המגדל הזה שפט' ח ט. שֻׁבָה העיר בשלום ש"ב יה כז. אם שׁוֹב תָֹשׁוּב בשלום לא דבר יי' בי מ"א כב כח. והאכילהו לחם לחץ ומים לחץ עד שׁוּבִי בשלום דהי"ב יח כו. — ושָׁב והלך בשלום: ועתה שׁוּב ולך בשלום ש"א כט ז. — ושב ללכת: וישמעו את דבר יי' וַיָּשׁוּבוּ ללכת3 כדבר יי' מ"א יב כד. כאשר יצא מבטן אמו ערום יָשׁוּב ללכת כשבא קהל' ה יד. — ושב על סביבותיו: סובב סבב הולך הרוח ועל סביבותיו שָׁב הרוח שם א ו. — ושב ריקם: קשת יהונתן לא נשוג אחור וחרב שאול לא תָשׁוּב ריקם ש"ב א כב. כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא יָשׁוּב אלי ריקם ישע' נה יא. באו על גבים לא מצאו מים שָׁבוּ כליהם ריקם ירמ' יד ג. חציו כגבור משכיל לא יָשׁוּב ריקם שם נ ט. — ושב לא על, ללא הועיל4: יָשׁוּבוּ לא על היו כקשת רמיה הוש' ז יו. — ושב נכלם, בבֹשת פנים: אל יָשֹׁב דך נכלם תהל' עד כא. וַיָּשָׁב (מלך אשור בבשת פנים לארצו דהי"ב לב כא. — ושב הכסף: על דבר הכסף הַשָֹׁב באמתחתינו בתחלה אנחנו מובאים בראש' מג יח. — ובלי השלמה: כי עתה שַׁבְנוּ זה פעמים שם שם י. שבו בירחו עד יצמח זקנכם וְְשַׁבְתֶּם ש"ב י ה. בא המלאך עד הם ולא שָׁב מ"ב ט יח. יצא מפי צדקה דבר ולא יָשׁוּב ישע' מה כג. שֻׁבוּ נא אל תהי עולה וְשֻׁבוּ5 עוד צדקי בה איו' ו כט. שׁוּבִי שׁוּבִי 6 השולמית שׁוּבִי שׁוּבִי ונחזה בך שה"ש ז א. וְשָׁבוּ העבים אחר הגשם קהל' יב ב. — ובצרופים זוגיים, גם במשמ' הליכה ושיבה חוזרת כמה פעמים, הלך ושב, יצא ושב, רץ ושב: ויצא יצוא יָשׁוּב בראש' ח ז. עברו וָשׁוּבוּ משער לשער במחנה שמות לב כז. ודוד הלך וָשָׁב מעל שאול ש"א יז יה. והחיות רצוא וָשׁוֹב7 כמראה הבזק יחזק' א יד. ונתתי את הר שעיר לשממה ושממה והכרתי ממנו עבר יָשָׁב שם לה ז. והארץ נשמה אחריהם מעבר וּמִשָּׁב זכר' ז יד. וחניתי לביתי מצבה מעבר וּמִשָּׁב שם ט ח. — הלך ושב, במשמ' הליכה אחת בלבד: אל תאמר לרעיך לך וָשׁוּב ומחר אתן ויש אתך משלי ג כח. — ובמשמ' של שיבה ממֻשכת אחת: וַיָּשֻבוּ המים מעל הארץ הלוך וָשׁוֹב בראש' ח ג. — ובפתגם: ככלב שָׁב על קאו כסיל שונה באולתו משלי כו יא. — והעבים אחר הגשם: עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים וְשָׁבוּ העבים אחר הגשם קהל' יב ב.  — ועל מות האדם, שב האדם אל העפר, אל האדמה, שאוֹלה וכדו': כי עפר אתה ואל עפר תָֹשׁוּב בראש, ג יט. יָשׁוּבוּ רשעים לשאולה תהל' ט יח. תסף רוחם יגועון ואל עפרם יְשׁוּבוּן שם קד כט. תצא רוחו יָשֻׁב לאדמתו שם קמו ד. ערם יצתי מבטן אמי וערם אָשׁוּב שמה8 איו' א כא. יגוע כל בשר יחד ואדם על עפר יָשׁוּב שם לד יה. הכל היה מן העפר והכל שָׁב אל העפר קהל' ג כ. כאשר יצא מבטן אמו ערום יָשׁוּב ללכת כשבא שם ה יד. וְיָשֹׁב העפר על הארץ כשהיה והרוח תָּשׁוּב אל האלהים אשר נתנה שם יב ז. — הלך ולא שב, ובתאור הַשְׁאוֹל כארץ או כדרך שאין לשוב ממנה9: ויזכר כי בשר המה רוח הולך ולא יָשׁוּב תהל' עח לט. כל באיה לא יְשׁוּבוּן ולא ישיגו ארחות חיים משלי ב יט. בטרם אלך ולא אָשׁוּב אל ארץ חשך וצלמות איו' י כא. וארח לא אָשׁוּב אהלך שם יו כב. — ובנגוד לכך, שבה רוחו של אדם אליו וכדו': וישת וַתָּשָׁב רוחו ויחי שפט יה יט. ויאכל וַתָּשָׁב רוחו אליו ש"א ל יב. תָּשָׁב-נא נפש הילד הזה על קרבו מ"א יז כא. — ושב הממכר אל קונהו, והאדם אל אחזתו וכדו': וְשַׁבְתֶּם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תָּשֻׁבוּ ויקר' כה י. בשנת היובל יָשׁוּב השדה לאשר קנהו מאתו שם כז כד. וְשַׁבְתֶּם איש לירשתו דבר' ג כ. וַתָּשׁׂבְנָה הערים אשר לקחו פלשתים וכו' ש"א ז יד. עתה תָּשׁוּב הממלכה לבית דוד מ"א יב כו. יפקד יי' את צר וְשָׁבָה לאתננה ישע' כג יז. כי המוכר אל הממכר לא יָשׁוּב וכו' כי חזון אל כל המונה לא יָשׁוּב וכו' יחזק' ז יג. וכי יתן מתנה מנחלתו לאחד מעבדיו והיתה לו עד שנת הדרור וְשָׁבַת לנשיא שם מו יז. — ושב מעשה האדם והדם ששפך כגמול לו, בראשו וכדו': וְשָׁבוּ דמיהם בראש יואב ובראש זרעו מ"א ב לג. כאשר עשית יעשה לך גמלך יָשׁוּב בראשך עבד' א יה. יָשׁוּב עמלו בראש ועל קדקדו חמסו ירד תהל' ז יז. ישוב10 הרע לשררי שם נד ז. מפרי פי איש ישבע טוב וגמול יד אדם ישוב10 לו משלי יב יד. — ושב הגבול: (ועלה גבולם וכו') וְשָׁב משריד קדמה מזרח השמש יהוש' יט יב. — ב) בהשאלה במשמ' מוסרית, שב האדם והעם אל האלהים, לאלהים, עד אלהים וכדו'11, חזר אליו בתשובה היטיב את מעשיו ואת דרכו: וְשַׁבְתָּ עד יי' אלהיך ושמעת בקלו דבר' ד ל. אשר יחטאו לך וְשָׁבוּ אליך והודו את שמך והתפללו וכו' מ"א ח לג. וְשָׁבוּ והתחננו אליך בארץ שביהם לאמר חטאנו והעוינו רשענו וְשָׁבוּ אליך בכל לבבם ובכל נפשם וכו' והתפללו וכו' שם שם מז-מח. וכמהו לא היה לפניו מלך אשר שָׁב אל יי' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו מ"ב כג כה. שאר יָשׁוּב שאר יעקב אל אל גבור ישע' י כא. ונגף יי' את מצרים נגף ורפוא וְשָׁבוּ עד יי' ונעתר להם ורפאם שם יט כב. שׁוּבוּ לאשר העמיקו סרה בית ישראל שם לא ו. מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך שׁוּבָה אלי כי גאלתיך שם מד כב. ואמר אחרי עשתה את כל אלה אלי תָּשׁוּב ולא שָׁבָה ירמ' ג ז. אם תָּשׁוּב ישראל נאם יי' אלי תָּשׁוּב שם ד א. לא יתנו מעלליהם12 לָשׁוּב אל אלהיהם כי בנים זרים ילדו הוש' ה ד. שׁוּבָה ישראל עד יי' אלהיך שם יד ב. ולא שַׁבְתֶּם עדי עמו' ד ו. יזכרו וְיָשְׁבוּ אל יי' כל אפסי ארץ תהל' כב כח. אם תָּשׁוּב עד שדי תבנה תרחיק עולה מאהליך איו' כב כג. נחפשה דרכינו ונחקורה וְנָשׁוּבָה עד יי' איכ' ג מ. כי בְּשׁוּבְכֶם על יי' אחיכם ובניכם לרחמים לפני שוביהם דהי"ב ל ט. — ובלי השלמה, שב במשמ' חזר בתשובה: שׁוּבָה משבה ישראל וכו' שׁוּבוּ בנים שובבים ירמ' ג יב-יד. — ובינ' שָׁב, במשמ' שב אל האל: ציוֹן במשפט תפדה וְשָׁבֶיהָ13 בצדקה ישע' א כז. — ובתוך שם עצם פרטי: אתה ושאר יָשׁוּב בנך שם ז ג. — ושב האלהים אל עמו, לעמו: שַׁבְתִּי לירושלם ברחמים זכר' א יו. שַׁבְתִּי אל ציון ושכנתי בתוך ירושלם שם ח ג. — ולהפך, שב האדם מאחרי האלהים וכדו' סר מעליו: מה המעל הזה אשר מעלתם באלהי ישראל לָשׁוּב היום מאחרי יי' יהוש' כב יו. כי אם שׁוֹב תָּשׁוּבוּ ודבקתם ביתר הגוים וכו' שם כג יב. כי שָׁב מאחרי ואת דברי לא הקים ש"א יח יא. אבי תקראו לי מאחרי לא תשובו14 ירמ' ג יט. — ושב האל מאחרי האדם: ולא יראה בך ערות דבר וְשָׁב מאחריך דבר' כג יה. — ג) ושב מעצתו, שב מטוב, מרע, מדעתו, מחרונו וכדו', נחם מהם ועזב אותם: שׁוּב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך שמות לב יב. פציתי פי אל יי' ולא אוכל לָשׁוּב שפט' יא לה. אחר הדבר הזה לא שָׁב ירבעם מדרכו הרעה מ"א יג לג. אך לא שָׁב יי' מחרון אפו הגדול מ"ב כג כו. על כי דברתי זמתי ולא נחמתי ולא אָשׁוּב ממנה ירמ' ד כח. החזיקו בתרמית מאנו לָשׁוּב שם ח ה. כי הזהרת רשע ולא שָׁב מרשעו ומדרכו הרשעה וכו' וּבְשׁוּב צדיק מצדקו ועשה עול וכו' יחזק' ג יט-כ. אם אחפץ במות הרשע כי אם בְּשׁוּב רשע מדרכו וחיה שׁוּבוּ שׁוּבוּ מדרכיכם הרעים שם לג יא. מי יודע יָשׁוּב ונחם האלהים וְשָׁב מחרון אפו ולא נאבד יונ' ג ט. — ובצרוף שבבינ' פוֹע' ופָעו', שָׁבֵי פשע שׁוּבֵי מלחמה, ששבו מפשעם  שחזרו מן המלחמה: ובא לציון גואל וּלְשָׁבֵי פשע ביעקב ישע' נט כ. ממול שלמה אדר תפשטון מעברים בטח שׁוּבֵי15 מלחמה מיכ' ב ח. — ובנגוד, שב אדם על עֲוֹנוֹ, הוסיף לחטא: שָׁבוּ על עונת אבותם הראשנים אשר מאנו לשמוע את דברי ירמ' יא י. — ובשנוי הנושא, שבה חמת האדם, כמו שב האדם מחמתו: וישבת עמו ימים אחדים עד תָּשׁוּב חמת אחיך עד שׁוּב אף אחיך ממך ושכח את אשר עשית לו בראש' כז מד-מה. בכל זאת לא שָׁב אפו ועוד ידו נטויה ישע' ה כה. כי לא שָׁב חרון אף יי' ממנו ירמ' ד ח. ארפא משובתם אהבם נדבה כי שָׁב אפי ממנו הוש' יד ה. יָשָׁב נא אפך וחמתך מעירך ירושלם הר קדשך דני' ט יו. ובהכנעו שָׁב ממנו אף יי' ולא להשחית לכלה דהי"ב יב יב. — ד) ושב ועשה האדם דבר,  שב לעשותו וכדו' עשה את הדבר אחר כך, עוד פעם, nachher, nochmals tun; faire plus tard, de nouveau; to do afterwards, again: אָשׁוּבָה ארעה צאנך אשמר בראש' ל לא. שֻׁבוּ שברו לנו מעט אכל שם מג ב. והיה בשבתך חוץ וחפרתה בה וְשַׁבְתָּ וכסית את צאתך דבר' כג יד. לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לָשׁוּב לקחתה להיות לו לאשה שם כד ד. וְשׁוּב מל את בני ישראל שנית יהוש' ה ב. ויפצר בו חתנו וַיָּשָׁב וילן שם שפט' יט ז. לא קראתי שׁוּב שכב ש"א ג ה. וַיָּשָׁב וישלח שר חמשים שלשים וחמשיו מ"ב א יג. ועוד בה עשיריה וְשָׁבָה והיתה לבער ישע' ו יג. אם תבעיון בעיו שֻׁבוּ אתיו שם כא יב. ונשחת הכלי וכו' וְשָׁב ויעשהו כלי אחר ירמ' יח ד. שׁוּב קח לך מגלה אחרת שם לו כח. לכן אָשׁוּב ולקחתי דגני בעתו הוש' ב יא. לא אָשׁוּב לשחת אפרים שם יא ט. יָשׁוּב ירחמנו יכבש עונתינו מיכ' ז יט. וְשַׁבְתֶּם וראיתם בין צדיק לרשע מלא' ג יח. הלא אתה תָּשׁוּב תחיינו תהל' פה ז. בל יְשֻׁבוּן לכסות הארץ שם קד ט. לא תָשׁוּב עיני לראות טוב איוב ז ז. וְתָשֹׁב תתפלא בי שם ח יו. אך בי יָשֻׁב יהפך ידו כל היום איכ' ג ג. — ה) במשמ' שב והיה, חזר והיה כאשר היה וכדו', wieder werden; redevenir; to become again, once more: ויוצאה מחיקו והנה שָׁבָה בבשרו שמות ד ז. ורחצת שבע פעמים בירדן וְיָשֹׁב בשרך לך וטהר מ"ב ה י. וַיָּשָׁב בשרו כבשר נער קטן ויטהר שם שם יד. עד כי צדק יָשׁוּב משפט תהל' צד יה. — ובמשמ' נהפך, נשתנה, sich verwandeln; se changer, transformer; to change, transform: וְׁשָב לבנון לכרמל והכרמל ליער יחשב ישע' כט יז. — ז) בצרוף שׁוּב שְׁבוּת, שׁוּב שבית, במשמ' השיב לקדמותו, קומם16, wiederherstellen; rétablir; restore: וְשָׁב יי' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים וכו' דבר' ל ג. בְּשׁוּבִי את שבותכם לעיניכם אמר יי' צפנ' ג כ. שׁוּבָה יי' את שבותנו כאפיקים בנגב תהל' קכו ד. ועי' שׁבות, ב. שְׁבִית. — ובתו"מ17 במקור נשמט הציון להערה: האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקים בידו לעשות תשובה יומ' ח ט. שיטול את דמיו מפני תקנת השבים גיט' ח ה. ושוב יום אחד לפני מיתתך ר' אליעזר, אבות ב י. השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו, לא שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו ר"ש, הור' ב.. תשובי לתשוקתך, תשובי לתשוקת אישך מד"ר בראש' כ. ונטל ככר ואכלה ושבת נפשו עליו שם ויקר' לד. ואכל מן פירותיו ושתה מן המעיין וערב לו ושבת נפשו עליו ר' יוחנן שם במד' ב. ועכשיו שניתנה לי רשות לא אגביה את קולי ותשוב נפשי עלי שם שם ד. וראה בו שושנה אחת של ורד ונטלה והריח בה ושבת נפשו עליו שם שה"ש, כשושנה בין החוחים. שהיתה ספיקא בידך לשוב ואילו שבתה היה טוב לך שם קהל', מעוות לא יוכל לתקן. — *עובר ושב, עוברים ושבים18, הולכי דרך: שלא יהו עוברין ושבין אומרין ראו פלוני שקצר שדהו וכו'  תוספת' פאה א ו. שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב סוט י:. עד שלא מלתי היו העוברים והשבים באים אצלי ר' ינאי, מד"ר בראש' מח. — ובתפלה: ולירושלים עירך ברחמים תשוב תפלת י"ח. ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים שם. שובה אלינו בהמון רחמיך או"א מלך רחמן, מוסף שלש רגלים. — ובסהמ"א: יש לך חורש רעה וסופה לשוב עליו רש"י, קהל' י ח. צדיק ורשע, ועובד וממרה, ושלם ומקצר, וחוטא ומזיד, ושב וכופר ר"י א"ת, או"ד ה. שכל שב כבר היה צדיק קודם שיחטא, ואין כל צדיק שב הוא, חו"ה, תשובה, פתח השער. — °שב אליו, היה יסודו ומרכזו בו: כי מי שרצה לבקש האמת אשר אין גמגום עליו ראוי שילך דרך אריסט"ו והוא אשר אליו ישוב הכל שם טוב, פי' מו"נ ב ד. — °ובמשמ' נהפך לדבר19, נהיה, נעשה, werden; devenir; to become: ובענין ההתחלה יהיו הספקות על דרך הדמיון עשרה ובענין השני ישובו תשעה ובענין השלישי ישובו שמונה ר"י א"ת, או"ד, הקד'. הכת הראשונה האומרת כי קצת האל שב גוף ורוח שם ב. מפני שפשטה מלת היחוד בדברי אנשי היחוד הרגילו בה הרבה בלשונם ובמלות' תמיד עד אשר שבה אצלם ממלות התימה על הטוב ועל הרע הוא, חו"ה, היחוד ב. והתגדלם בטובות האלהים העודפות והתגלגלם בהם עד ששבו אצלם רגילות שם, הבחינה, פתיח'. כל העולם מחובר מגשמיות ורוחניות נמזגו ונתערבו עד ששב קצתם מעמיד את קצתם כנפש וגוף בחיים שם, שם ג. אחרי אשר תשוב נפשו מטוהרה מן הספקות וכו' ותשוב כאילו היא מלאך ותשוב גם במדה המלאכותית הנפרדת מן הגופות הוא, כוזרי א א. מפני ששב הוא ואותו דבר אחד שם שם. ושב הקצף מתמיד עליהם ועל המונם שם שם ד. שכל מי שנבדל ונפרש יאמר עליו ששב פילוסוף שם ד יח. כאשר שבה ההא נחה הקלו השין בדוחק הוא, הרקמה ו, וילנסקי, פד. וכמו שהביאו משל מתיקון הסעיף קודם שיגדל, וכשישוב אילן יקשה לתקנו ולהעתיקו תקון מדה"נ, כא:. והנה יהיה האות שהוא לפניו פתוח בפתח גדול וכ' ורק אם היה באתנח או בסוף פסוק ישוב אז קמץ גדול ראב"ע, צחות, ה.. אם יכניס וא"ו על סימן העתיד והוא פתוח וידגיש אות הסימן ותשוב המלה לפועל עבר שם יד:. והעתידים אבנה תבנה וכו' ויפתח הוא"ו וישוב עבר וָאבנה וכן חבריו שם לז:. וכן שוב נעדר הרגשת ההנאה נזהר וירא חטא יותר קל ויותר קרוב לשוב משוב בעל התאות נזהר ר"ש א"ת, שמונה פרקים לרמב"ם ד. והאמצעי הוא שוב המים אויר או הארץ מים להיות הקר במים חזק והחום באויר חלוש ר"ש א"ת, יקוו המים ב. בתחלה היה בהכרח ובאחרונה שב טבע מאזני צדק לאלגזלי באור יג, 80. אבל אשתו והוא חומר הנפש תשוב נציב מלח וכו' ר"י אנטולי, מלמד התלמידים וירא, יט. שכל אדם ששב מוטבע בדבר גופני אין ראוי שיעזב אותו שם, תולדות, כד:. וימשיך את מינו מטיפה בזויה ונמאסת ומתבשלת בחדר מלוכלך עד שובה נקפאת ונקרשת קלונימוס, בעלי חיים א ד. כשהמזון והשפע להם, המדבריות ישובו בייתיות גרשון בן שלמה, שער השמים ד א. האם השכל ההיולאני אפשר בו שישוב נצחי אם לא רלב"ג, מלחמ' ה א ח. כל איש לפניו שב נאלם עמנו', מחב' יח, הברמן, 482. והנה שבו יובלות כל הכוכבים שני אלפים ארבע מאות וחמשים שנה וכו' אהרן הקראי, גן עדן, חג השבועות ט, נח.. קודם היה שלם בכח ואחר שב שלם בפועל מנחת קנאות, קופמן, 1. ומי שלא השלים נפשו ויאבד הכח השכלי שנתן בו, הנה הוא שב במדרגת הבעלי חיים רפאל מנורצי, מרפא לנפש, כד:. — ואמר המשורר: אתמה איך קרובי שבו הֹרגים ר"י הלוי, דודים נסעו, זמורה ג, 298. ושבו  השמחות צוחות ואנחות הוא, ליעלת חן, שם ד, 155. כי שבנו לחוצים ודחוקים ראב"ע, נדוד הסיר אוני, כהנא א, 25. — °שב במשמ' התיחס בעניָן, היה מוסב, sich beziehen; se rapporter; to refer: וילדו, שב אל אשת אבימלך ואמהתיו, לא אל אבימלך ראב"ע, בראש' כ יז. אשר עבדתי אותך בהן שב אל נשי, לא אל ילדי הוא שם ל כו. ויעבור ה' על פניו, ויהיה הכנוי בפניו שב לו יתעלה ר"ש א"ת, מו"נ א כא. ומן החוב שלא ישוב זה אל העושה, אבל למעלה ישועה בן יהודה הקראי, שריינר, 29.

— פוֹע', שׂוֹבֵב שׁוֹבְבִי, שֹׁבַבְתִּי, שׁוֹבַבְתִּיךָ, שׁוֹבְבָתֶךָ, שׁוֹבְבוּם, מְשׁוֹבֵב יְשׁוֹבֵב, תְּשׁוֹבֵב, —  עשה שישוב למקומו, zurückführen, -bringen; retourner; to return: ועתה אמר יי' יצרי מבטן לעבד לו לשׁוֹבֵב יעקב אליו וישראל לא יאסף וכו' ויאמר נקל מהיותך לי עבד להקים את שבטי יעקב ונצירי ישראל להשיב וכו' ישע' מט ה-ו. וְשֹׁבַבְתִּי את ישראל אל נוהו ורעה הכרמל והבשן ירמ' נ יט. וְשׁוֹבַבְתִּיךָ20 ונתתי החים בלחייך יחזק' לח ד. בְּשׁוֹבְבִי אותם מן העמים וקבצתי אתם מארצות איביהם שם לט כז. — ושובב לאדם באותה משמ': אלהים זנחתנו פרצתנו אנפת תְּשׁוֹבֵב לנו תהל' ס ג. — ושובב נתיבות, שב וקומם אותם, wiederherstellen; restituer; to restore: ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור ודור תקומם וקרא לך גדר פרץ מְשׁוֹבֵב נתיבות לשבת21 ישע נח יב. — ושובב את הנפש, השיב והחיה אותה: בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני נפשי יְשׁוֹבֵב תהל' כג ב-ג. — ושובב את פלוני, הפף אותו מן הדרך הנכונה, עשה שיתקומם וימרד, abwendig machen; détourner, aliéner; to detach, alienato: ותבטחי ברעתך אמרת אין ראני חכמתך ודעתך היא שׁוֹבבָתֶךְ ותאמרי בלבך אני ואפסי עוד ישע' מז י. צאן אבדות היה עמי רעיהם התעום הרים שׁוֹבְבוּם22 מהר אל גבעה הלכו שכחו רבצם ירמ' נ ו. — ובשמוש מסֻפק: ביום ההוא ישא עליכם משל ונהה נהי נהיה אמר שדוד נשדנו חלק עמי ימיר איך ימיש לי לְשׁוֹבֵב שדינו יחלק מיכה ב ד. — ואמר בן סירא: באלוף ינהג וישובב23 בשור ושעיותיו עם בני שור ב"ס גני' לח כה. — ובתו"מ: וישב משה את דברי העם אל ה' וכו' בתחילה פירש עונשה דכתיב וישב משה, דברים שמשבבין דעתו של אדם24, ולבסוף פירש מתן שכרה דכתיב ויגד משה, דברים שמושכין לבו של אדם כאגדה ר', שבת פז.. ישר שישר את עצמו, שובב ששובב25 את יצרו סוטה יב.. — ובסהמ"א: משבבין, כמו וילך שובב, שמונעין מלקבל, שאם יקבלו יענשו, הדברים הללו משבבין את לבם מן המקום רש"י, שבת פז.. כי לא כל בני אדם שוים בדעת המצוחצח ולשובב דעות עמי הארץ ר"י ברצלוני, פי יצירה, 89. העפר ישובב בי לכבות אוד להבה ר"י א"ת, תקון מדות הנפש לרשב"ג כ. הרתת הוא קור מקובץ בבת אחת בדחייה אחת כבדה ושובבה הגוף מענין טבעי לענין שיוצא חוץ מן הטבע פרקי משה ז. יסובב וישובב את הבתולה עד שישכב עמה רמב"ן, שמות כב טו. מי ישובב גזלת הימים, מי ישלם לי נחומים עמנואל, מחב' ג, הברמן, 104-103. אמר לו בוחן לבות (לראובן) איך שהתחלתה להשיב ילד לאביו, מבניך אעמיד משובב ישראל למוטב, ואיזה זה, זה הושע בן בארי שכת' בו שובה ישראל מדה"ג בראש' לז כג, מרגליות, תרלה. ועתה הואילי נא ודברי על לב תמר לשובב אותה אל עזריקם בנפש חפצה מפו, אהבת ציון יד. — ואמר הפייטן: שדודים נדודים לציון תקבץ, מכורים בלא הון תשובב למרבץ רשב"ג, שדודים נדודים, ביאליק-רבניצקי ב, 9. שובב כלילי לראש כן חכלילי הוא, שובב כלילי, שם ו, 35. מחנה גבורה אשר כח מעצימים עצום, משובבים בנתים בדברי כבושים בחרט לפצום מנחם ברבי מכיר, אשחר אל אל, יוצר שבת תשובה. הקץ לכנורי ופעמוני, וכסף ליין רקחי ורמוני, והצבי שובב למעוני ר"י הלוי, יודעי הפיצני, זמורה ז, 217. שובב לבית קדשי עדיי ואת שאהבה נפשי הוא, שובב לבית קדשי, שם שם 238. וימין האל יצבי גבורתך לתלפיות, ונדחי אפסים שובבי מבין פריצי חיות הוא, אלהים שחרתיך, ברודי ג, 159. יראתו רוחי שובבה ראב"ע, אהבת אלי, איגר 115. מחנות קדש פזורים וכו' שובבו רוחם ספרים הוא' אי גבורתך, שם 128. מה יחפשו לבות חפים הוא יסובבם, על שמו ינוסון נרדפים הוא ישובבם הוא, אל אמת, שם 151. וסוד ספרים יום ליום נזכרים עלי שפתו כי תשובב אותו אל בית נכותה הוא, אלוף נעורים, שם 163. ויהי לבך בין כה ובין כה אוחז דרכו פעם שבת ופעם שובבת הוא, אוכיחה בפי, שם 206. אלהי קדם מעונה ישובב יונה הגלה הוא, אלהי קדם, שם 211. — ואמר המשורר: ותזכה עד יכונן אל הדומיו לשובב לו תפוצת האנושים יצחק אבן גיאת, יקר רוח, שעה"ש 16. ונעמתי בחזוני עד כי הקיצתי והנה אין מאומה אכל ריח ישובב הנפשות ומור עבר יחיה הנשמה יוסף בן חסדאי, הלצבי חן, שם 28. גדודי צר מגלה חץ ישיבם וכו' ואיכה תשובב את גדוד מראה לך טיב בלי לב או גדודי מעשיך ר"ש הנגיד, גדודי צר, משלי, אברמסון, 79. צמח הגן אשר נפשי ישובב ואתענג בטוב ריח הדסו רשב"ג,  בחר מהחלי, ביאליק-רבניצקי א, 47. צבי חלו בנום פני יצריו והוא מקיץ לדבר בי כי ישובב ועבר בי כמו ברק וריחו צפון קבר אלי חיים ישובב רמב"ע, הענק ד, ברודי, שמז. חילי זמן הרע בעת נהפך עלי כצר שובב וגם ששא שם ט, שם, שצג. ידבר בה ולא יבוש לעולם במלכי גיא אשר לו הענודה וגם היא לו תהיה לעיפים משובבת לכל נפש אבודה ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מַן, 85. אחבר חמודות משלים וחידות ועדרי תעודות אשובב למרבץ ר"י חריזי, תחכ', הקד' 6. שמש בגיל סובב בזיו שובב תבל הכי חובב מאור שמשון שמשון כהן מודון, קול מוסר, שיר בראש הספר. כי מדי התקדרה נפשי ענני עצבת יחדהו בשמחה כנור דוד וישובבהו שלום הכהן, ניר דוד ג, 50. כי חמלתם עלי ושיבבתם נפש נעצבת היום גליתם מלבי אבן מעקת שם ז, 141. — °וְשׁוֹבֵב כמו מְשׁוֹבֵב, ואמר הפיטן: יעלה תחנונינו מערב ויבוא שׁוֹבֵב26 מבקר יעלה תחנונינו, מעריב יוה"כ.

— פֻע', רק בינו' מְשׁוֹבֶבֶת — ששובבו אותו: באחרית השנים תבוא אל ארץ מְשׁוֹבֶבֶת מחרב מקבצת מעמים רבים יחזק' לח ח. — ואמר הפיטן: ויצא נועם מציון כי שובבנו27 וגואלנו הסגירנו, כי נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ראב"ע, בראשית אדר מלכות, איגר 173.

— הִפע', הֵשִׁיב, הֱשִׁיבַנִי, הֲשִׁיבְךָ, הֱשִׁיבוּ, הֱשִׁיבוֹתָ, הֲשֵׁבֹתָ, הֲשֵׁבֹתוֹ, הֲשִׁבֹתָם, הֲשֵׁיבוֹתָם, הֲשִׁיבוֹתִי, הֲשִׁיבֹתִי, הֲשִׁבֹתִי, הֲשִׁיבֹתִיךָ, הֲשִׁבֹתִיךָ, הֲשִׁבֹתִים, הֲשִׁבוֹתִים, הֲשִׁבֹתִים, השְׁבוֹתִים, הֵשִׁיבוּ, הֱשִׁיבוּם, הֱשִׁבוּם, הֲשֵׁבֹתֶם, הֲשִׁיבֹתֶם, הֱשִׁיבֹנוּ, מֵשִׁיב, מְשִׁיבִים, מְשִׁיבֵי, מְשִׁיבַת, הָשֵׁב, הָשִׁיב, הֲשִׁיבֵנִי, הֲשִׁבוֹ, הָשִׁיבָה, הֲשִׁיבָם, הָשֵׁב, הָשַׁב הָשִׁיבָה, הֲשִׁיבֵנִי, הֲשִׁבֵנִי, הֲשִׁבֵהוּ, הֲשִׁיבֵהוּ, הָשִׁיבוּ, אָשִׁיב, אָשֵׁב, אָשִׁיבָה, אֲשִׁיבְךָ, אֲשִׁיבֶךָ, אֲשִׁיבֶנּוּ, אֲשִׁיבֶנָּה, תָּשִׁיב, תָּשֵׁב, תָּשֶׁב, תְּשִׁיבֵנִי, תְּשִׁיבֵנוּ תְּשִׁיבֶנּוּ, תְּשִׁיבֵם תָּשִׁבִי, יָשִׁיב, יָשֵׁב, יָשֶׁב, יְשִׁבֵנִי, יְשִׁיבֶנּוּ, יְשִׁיבֵהוּ, יְשִׁיבֶהָ, יְשִׁיבֶנָּה, יְשִׁיבֵם, תָּשִׁיב, נָשִׁיב, נָשֶׁב, תָּשִׁיבוּ, תָּשִׁבוּ יָשִׁיבוּ, יָשִׁבוּ, יְשִׁיבוּנִי, יְשִׁיבֻהוּ, יְשִׁבֻהוּ, יְשִׁבוּם, תָּשֵׁבְנָה, — א) הֵשִׁיב את האדם, העם, בעלי חיים וכדו' ממקום זה אל מקומו הקודם, למקומו, על מקומו, הֵשִׁיב אותו שמה, השיבוֹ מצרַיִם, מצרימה, אל אדם אחר וכדו', עשה שישוב שמה, שישוב אליו, zurückführen, -kommen lassen; reconduire, faire retourner; to take back, make return: הֶהָשֶׁב אָשִׁיב את בנך אל הארץ אשר יצאת משם בראש' כד ה. רק את בני לא תָשֵׁב שמה שם שם ח. וַהֲשִׁבֹתִיךָ אל האדמה הזאת שם כח יה. למען הציל אתו מידם לַהֲשִׁיבוֹ אל אביו שם לז כב. תנה אתו על ידי ואני אֲשִׁיבֶנוּ אליך שם מב לז. והיה אלהים עמכם וְהֵשִׁיב אתכם אל ארץ אבתיכם שם מח כא. רק לא ירבה לו סוסים ולא יָשִׁיב את העם מצרימה למען הרבות סוס דבר' יז יו. וֶהֱשִׁיבְךָ יי' מצרים באניות שם כח סח. אם מְשִׁיבִים אתם אותי להלחם בבני עמון וכו' שפט' יא ט. וילך אחריה לדבר על לבה לַהֲשִׁיבָהּ28 שם יט ג. והנה דגון נפל לפניו ארצה וכו' ויקחו את דגון וַיָּשִׁבוּ אתו למקומו ש"א ה ג. לבלתי הָשִׁיב המלך את נדחו ש"ב יד יג. אם ישיב29 יְשִׁיבֵנִי יי' ירושלם ועבדתי את יי' שם יה ח. וְאָשִׁיבָה כל העם אליך שם יז ג. למה תהיו אחרנים לְהָשִׁיב את המלך אל ביתו שם יט יב. וְהֲשֵׁבֹתָם אל האדמה אשר נתת לאבותם מ"א ח לד. הֲשִׁבֵהוּ אתך אל ביתך ויאכל לחם וישת מים מ"א יג יח. וישמע הנביא אשר הֱשִׁיבוֹ מן הדרך שם שם כו. ישאם הרצים (את המגנים) וֶהֱשִׁיבוּם אל תא הרצים שם יד כח. קח את מיכיהו וַהֲשִׁיבֵהוּ אל אמן שר העיר שם כב כו. להקים את שבטי יעקב ונצורי ישראל לְהָשִׁיב ישע מט ו. והיה אחרי נתשי אותם אשוב ורחמתים וַהֲשִׁיבוֹתִים איש לנחלתו ואיש לארצו ירמ' יב יה. אקבץ את שארית צאני וכו' וַהֲשִׁבֹתִי אתהן על נוהן שם כג ג. וַהֲשִׁבֹתִים על הארץ הזאת שם כד ו. ושבתי את שבות עמי ישראל ויהודה אמר יי וַהֲשִׁבֹתִים אל הארץ אשר נתתי לאבתם וירשוה שם ל ג. וַהֲשִׁבֹתִים אל העיר הזאת ונלחמו עליה וכו' שם לד כב. ואל תְּשִׁבֵנִי בית יהונתן הספר שם לז כ. וַיָּשֶׁב אתי דרך שער המקדש החיצון הפונה קדים  יחזק' מד א. וַיְשִׁבֵנִי אל פתח הבית שם מז א. וַיְשִׁבֵנִי על שפת הנחל שם שם ו. וַהֲשִׁבֹתִים מארץ מצרים ומאשור אקבצם זכר' י י. אמר אדני מבשן אָשִׁיב אָשִׁיב ממצלות ים תהל' סח כג. — והשיב המלך את עבדו על כנו: ישא פרעה את ראשך וַהֲשִׁיבְךָ על כנך ונתת כוס פרעה בידו כמשפט הראשון אשר היית משקהו  בראש' מ יג. וַיָּשָׁב את שר המשקים על משקהו ויתן הכוס על כף פרעה שם שם כא. אתי הֵשִׁיב על כני שם מא יג. — ובהשאלה, הֵשִׁיב האל את האדם אל העפר, המות: זכר נא כי כחמר עשיתני ואל עפר תְּשִׁיבֵנִי איו' י ט. כי ידעתי מות תְּשִׁיבֵנִי שם ל כג. — ובנגוד, השיב את המת לחיים: האוכל לְהֲשִׁיבוֹ עוד אני הלך אליו לא ישוב אלי ש"ב יב כג. — ובמשמ' רוחנית, השיב ראובן את שמעון (ואת לבו) אל אלהיו, אל תורתו, השיבו מעוון, מדרכו הרעה: וישמיעו דברי את עמי וְישִׁבוּם מדרכם הרע ומרע מעלליהם ירמ' כג כב. הֲשִׁבֵנִי ואשובה כי אתה יי' אלהי שם לא יז. ורבים הֵשִׁיב מעון מלא' ב ו. הֲשִׁיבֵנוּ יי' אליך ונשוב חדש ימינו כקדם איכ' ה כא. ואת נביאיך הרגו אשר העידו בם לַהֲשִׁיבָם אליך נחמ' ט כו. והעד בהם לַהֲשִׁיבָם אל תורתך שם שם כט. וישלח בהם נביאים לַהֲשִׁיבָם אל יי' דהי"ב כד יט. — והשיב את פלוני, השיב אותו בדרך שבא, השיב אותו אחור, עשה שיסוג ויחזר כלעמת שבא: ושמתי חחי באפך ומתגי בשפתיך וַהֲשִׁיבֹתִיךָ בדרך אשר באת בה מ"ב יט כח. מֵשִׁיב חכמים אחור ודעתם יסכל ישע' מד כה. תְּשִׁיבֵנוּ אחור מני צר ומשנאינו שסו למו תהל' מד יא. פרש רשת לרגלי הֱשִׁיבַנִי אחור נתנני שממה איכ' א יג. — והשיב אותו ריקם, עשה שישוב ריקם: אני מלאה הלכתי וריקם הֱשִׁיבַנִי יי' רות א כא. — ועל בהמה וגם על דברים שאינם בעלי חיים, השיב את האניה אל היבשה, כלים למקומם, חרב אל תערה, את המסוה על פני האדם, השיב דבר בידיו וכדו', zurückbringen; ramener; to return: וַיָּשֶב את כל הרכש וגם את לוט אחיו ורכשו הֵשִׁיב וגם את הנשים ואת העם בראש' יד יו. וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן וְהֵשִׁיבוּ את האבן על פי הבאר למקמה שם כט ג. וְהֵשִׁיב משה את המסוה על פניו עד באו לדבר אתו שמות לד לה. ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד וְהֵשִׁיבוּ לחמכם30 במשקל ויקר' כו כז. הָשֵׁב את מטה אהרן לפני העדות במד' יז כה. לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים וכו' הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לאחיך דבר' כב א. הָשֵׁב תָּשִׁיב לו את העבוט כבוא השמש שם כד יג. הָשֵׁב את ארון האלהים העיר ש"ב יה כה. יקם יי' את דבריך אשר נבאת לְהָשִׁיב כלי בית יי' וכל הגולה מבבל אל המקום הזה ירמ' כח ו. חרב חרב וכו' הָשַׁב אל תערה במקום אשר נבראת יחזק' כא לה. ויחתרו האנשים לְהָשִׁיב אל היבשה ולא יכלו יונה א יג. אף תָּשִׁיב צור חרבו ולא הקימתו במלחמה תהל' פט מד. ויטהרו הלשכות וָאָשִׁיבָה שם כלי בית האלהים את המנחה והלבנה נחמ' יג ט. וישמע תחנתו וַיְשִׁׁיבֵהוּ ירושלם למלכותו דהי"ב לג יג. — והשיב את הצל, השיב אותו אחורנית: הנני מֵשִׁיב את צל המעלות וכו' אחרנית עשר מעלות ישע' לח ח. — והשיב את האדם, את נפשו, משחת, מסכנה שעמדו לנפל בתוכה: הָשִׁיבָה נפשי משאיהם מכפירים יחידתי תהל' לה יז. להשיב נפשו מני שחת לאור כאור החיים איוב לג ל. — והשיב שְׁבוּת האדם, העם, העיר, השיב אותו למצבו הקודם 31: שדות בכסף יקנו וכו' כי אָשִׁיב את שבותם ירמ' לב מד. וְהֲשִׁבֹתִי את שבות יהודה ואת שבות ישראל ובנתים כבראשונה שם לג ז. כי אָשִׁיב את שבות הארץ כבראשנה שם שם יא. אָשִׁיב את שבות בני עמון שם מט ו. עתה אָשִׁיב את שבית יעקב ורחמתי כל בית ישראל יחזק' לט כה. בימים ההמה ובעת ההיא אשר אָשִיׁב32 את שבות יהודה וירושלם יוא' ד א. ולא גלו על עונך לְהָשִׁיב שביתך איכ' ב יד . — השיב נפש, השיב רוח, כמו שׁוֹבֵב: תורת יי' תמימה מְשִׁיבַת נפש תהל' יט ח. לא יתנני הָשֵׁב רוחי איוב ט יח. והיה לך לְמֵשִׁיב נפש ולכלכל את שיבתך רות ד יה. נתנו מחמודיהם באכל לְהָשִׁיב נפש איכ' א יא. כי רחק ממני מנחם מֵשִׁיב נפשי שם שם יו. כי בקשו אבל למו וְיָשִׁיבוּ את נפשם שם שם יט. — ובקצור השִׁיב במשמ' השִׁיב שבות, קומם: אלהים הֲשִׁיבֵנוּ והאר פניך ונושעה תהל' פ ד, ומעין זה שם שם ח, שם שם כ. — השיב דבר, הלך כשליח והביא בשובו ידיעות אל שולחו33, Bescheid (zurück)bringen; rapporter (la réponse); to report: לך נא וראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן וַהֲשִׁיבֵנִי דבר בראש' לז יד. וַיָּשֶׁב משה את דברי העם אל יי' שמות יט ח. וַיָּשִׁיבוּ אתם דבר ואת כל העדה ויראום את פרי הארץ במד' יג כו. לינו פה הלילה וַהֲשִׁבֹתִי אתכם דבר שם כב ח. נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וְיָשִׁבוּ אתנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבא אליהן דבר' א כב. דע וראה מה אָשִׁיב שלחי דבר ש"ב כד יג. וַיָּשֶׁב בניה את המלך דבר לאמר מ"א ב ל. ויבא שפן הספר אל המלך וַיָּשֶׁב את המלך דבר ויאמר וכו' מ"ב כב ט. השב לעבדך דבר ביד קשביהו תעודות לכיש ט 7-4, טורטשינר 176. — והשיב דבר, מלים, אמרים, במתן תשובה מפי עצמו, ענה, antworten; répondre; to answer: חכמות שרותיה תעננה אף היא תָּשִׁיב אמריה לה שפט' ה כט. ולא יכל עוד לְהָשִׁיב את אבנר דבר ש"ב ג יא. מה אתם נועצים וְנָשִׁיב דבר את העם מ"ב יב ט. ואשאלם וְיָשִׁיבוּ דבר ישע מא כח. והנה האיש לבוש הבדים וכו' מֵשִׁיב דבר לאמר עשיתי כאשר צויתני יחזק' ט יא. מֵשִׁיב דבר בטרם ישמע אולת היא לו וכלמה משלי יח יג. שפתים ישק מֵשִׁיב דברים נכחים שם כד כו. חכם בני ושמח לבי וְאָשִׁיבָה חרפי דבר שם כז יא. לכן שעפי יְשִׁיבוּנִי איו' כ ב. אני אֲשִׁיבְךָ מלין ואת רעיך עמך שם לה ד. וָאָשִׁיב אתם דבר ואומר להם אלהי השמים הוא יצליח לנו נחמ' ב כ. וישלחו אלי כדבר הזה ארבע פעמים וָאָשִׁיב אתם כדבר הזה שם ו ד. — והשיב טעם, במשמ' השיב דברי טעם: חכם עצל בעיניו משבעה מְשִׁיבֵי טעם משלי כו יז. — ובקצור הֵשִׁיב במשמ' השיב דבר: מה ידבר בי ומה אָשִׁיב על תוכחתי חבק' ב א. וקרא ואנכי אענה או אדבר וַהֲשִׁיבֵנִי איוב יג כב. ומה אעשה כי יקום אל וכי יפקד מה אֲשִׁיבֵנּוּ שם לא יד. ובאמריכם לא אֲשִׁיבֵנּוּ שם לב יד. אם תוכל הֲשִׁיבֵנִי ערכה לפני התיצבה שם לג ה. הן קלתי מה אֲשִׁיבֶךָ שם מ ד. ויאמר מרדכי לְהָשִׁיב אל אסתר  אסת' ד יג. וַיָּשִׁיבוּ34 העם את המלך לאמר דהי"ב י יו. — ובתנועות הגוף, הֵשִׁיב אדם, או האל את ידו, את ימינו אחור וכדו', לאחר שהניע אותה, או לאחר שעמד להושיטה לפעֻלה: ויהי בלדתה ויתן יד וכו' ויהי כְּמֵשִׁיב ידו וכו' בראש' לח כח-כט. ויבא ידו בחיקו ויוצאה וכו' ויאמר הָשֵׁב ידך אל חיקך וַיָּשֶב ידו אל חיקו ויוצאה וכו' שמות ד ו-ז. ויהושע לא הֵשִׁיב ידו אשר נטה בכידון יהוש' ח כו. וַהֲשִׁבֹתִי את ידי ואעש למען שמי יחזק' כ כב. הֵשִׁיב אחור ימינו מפני אויב איכ' ב ג. חשב יי' להשחית חומת בת ציון נטה קו לא הֵשִׁיב ידו מבלע שם שם ח. — והשיב ידו מעני, החזירה אליו שלא לעשות לעני רע, והשיב ידו מעָוֶל: בנשך לא יתן ותרבית לא יקח מעול יָשִׁיב ידו יחזק' יח ח. מעני הֵשִׁיב ידו נשך ותרבית לא לקח שם שם יז. — ובמשמ' מטשטשת, השיב ידו אל פיו, אל חיקו, על אדם או דבר, הפנה והעביר אותה שמה: וישלח את קצה המטה אשר בידו ויטבל אותה ביערת הדבש וַיָּשָׁב ידו אל פיו ש"א יד כז. וְאָשִׁיבָה ידי עליך ואצרף כבר סגיך ישע' א כה. הָשֵׁב ידך כבוצר על סלסלות ירמ' ו ט. לשלל שלל ולבז בז לְהָשִׁיב ידך על חרבות נושבות ואל עם מאסף מגוים יחזק' לח יב. והכרתי יושב מאשדוד ותומך שבט מאשקלון וְהֲשִׁיבוֹתִי ידי על עקרון ואבדו שארית פלשתים עמו' א ח. הך את הרעה ותפוצין הצאן וְהֲשִׁבֹתִי ידי על הצערים זכר' יג ז. כמעט אויביהם אכניע ועל צריהם אָשִׁיב ידי תהל' פא יה. טמן עצל ידו בצלחת גם אל פיהו לא יְשִׁיבֶנָּה משלי יט כד. טמן עצל ידו בצלחת נלאה לַהֲשִׁיבָהּ אל פיו שם כו יה. — והשיב פניו, הפנה אותם: ומעל כל תועבותיכם הָשִׁיבוּ פניכם יחזק' יד ו. וְיָשֵׁב פניו לאיים ולכד רבים דני' יא יח. — ובקצור, השיב, במשמ' כזו: שובו וְהָשִׁיבוּ מעל גלוליכם יחזק' יד ו. שובו וְהָשִׁיבוּ מכל פשעיכם שם יח ל. וְהָשִׁיבוּ וחיו שם שם לב. — ובשמוש לא ברור: ויך דוד את הדדעזר בן רחב מלך צובה בלכתו לְהָשִׁיב35 ידו בנהר (פרת)36 ש"ב ח ג. — והשיב אדם את רגליו אל דבר או מדָבר: אם תָּשִׁיב משבת רגלך עשות חפצך ביום קדשי ישע' נח יג. חשבתי דרכי וָאָשִׁיבָה רגלי אל עדתיך תהל' קיט נט. — והשיב דבר אל לבו, על לבו, כאלו העביר ושם אותו אל לב: וידעת היום וַהֲשֵׁבֹתָ אל לבבך כי יי' הוא האלהים וכו' דבר' ד לט. והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה וכו' וַהֲשֵׁבֹתָ אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך יי' אלהיך שמה שם ל א. וֱהֵשִׁיבוּ אל לבם בארץ אשר נשבו שם ושבו והתחננו וכו' מ"א ח מז. זכרו זאת והתאששו הָשִׁיבוּ פושעים על לב ישע' מו ח. זאת אָשִׁיב אל לבי על כן אוחיל איכ' ג כא. — והשיב על פלוני אופן: מזרה רשעים מלך חכם וַיָּשֶׁב עליהם אופן37 משלי כ כו. — והשיב רוחו אל אחר, הפנה אליו ויחס לו את דברי הרוח שלו38: כי תָשִׁיב אל אל רוחך והוצאת מפיך מלין איו' יה יג. — והשיב הנביא לב אבות על בנים וכו', הפנה אותו: וְהֵשִׁיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם מלא' ג כד. — ג) והשיב ראובן את שמעון, את פניו, השיב אותו אחור, דחה אותו לאחור, zurückweisen, abweisen; repousser, rejeter; to refuse, reject: שאלה אחת אנכי שאל מאתך אל תָּשִׁיבִי את פני מ"א ב יו. אמרי נא לשלמה המלך כי לא יָשִׁיב את פניך ויתן לי את אבישג השונמית לאשה שם שם יז. ואיך תָּשִׁיב את פני פחת אחד עבדי אדני הקטנים מ"ב יח כד, ישע' לו ט. מֵשִׁיב חכמים אחור ודעתם יסכל ישע' מד כה. בעבור דוד עבדך אל תָּשֵׁב פני משיחך תהל' קלב י. הן יחתף מי יְשִׁיבֶנּוּ מי יאמר אליו מה תעשה איוב ט יב. והוא באחד ומי יְשִׁיבֶנּוּ ונפשו אותה ויעש שם כג יג. פרש רשת לרגלי הֱשִׁיבַנִי אחור איכ' א יג. — והשיב את יד זולתו הנטויה למכה: כי יי' צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה ומי יְשִׁיבֶנָּה ישע' יד כז. — והשיב הזכר את תאנת הנקבה, דחה אותה סרב לקבלה: בכרה קלה משרכת דרכיה פרא למד מדבר באות נפשו שאפה רוח תאנתה מי יְשִׁיבֶנָּה39 ירמ' ב כג-כד. — והשיב מלחמה שערה: ולרוח משפט ליושב על המשפט ולגבורה מְשִׁיבֵי מלחמה שערה ישע' כח ו. — והשיב את חמתו, את חרון אפו, של אחר, דחה ובטל: פינחס בן אליעזר בן אהרן הכהן הֵשִׁיב את חמתי מעל בני ישראל במד' כה יא. ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפנים לְהָשִׁיב חמתו מהשחית תהל' קו כג. מענה רך יָשִׁיב חמה משלי יה א. אנשי לצון יפיחו קריה וחכמים יָשִׁיבוּ אף שם כט ח. אלוה לא יָשִׁיב40 אפו תחתו שחחו עזרי רהב שם ט יג. עד לְהָשִׁיב חרון אף אלהינו ממנו עזרא י יד. — והשיב את אף עצמו: והוא רחום יכפר עון ולא ישחית הרבה  לְהָשִׁיב אפו ולא יעיר כל חמתו תהל' עח לח. — והשיב את חמתו מפלוני: זכר עמדי לפניך לדבר עליהם טובה לְהָשִׁיב את חמתך מהם ירמ' יח כ. פן יראה יי' ורע בעיניו וְהֵשִׁיב מעליו אפו משלי כד יח. — והשיב מחרון אפו: אספת כל עברתך הֱשִׁיבוֹתָ מחרון אפך תהל' פה ד41. — והשיב מעשה, גזרה, פקודה ודת, בטל אותה, rückgängig machen; défaire; to undo: אפעל ומי יְשִׁיבֶנָּה ישע' מג יג. על שלשה פשעי דמשק ועל ארבעה לא אֲשִׁיבֶנוּ עמו' א ג וכו'. וכתב לְהָשִׁיב את הספרים מחשבת המן בן המדתא האגגי אשר כתב לאבד את היהודים  אסתר ח ה. כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין לְהָשִׁיב שם שם ח. — והשיב ברכה, במשמ' זו: הנה ברך לקחתי וברך ולא אֲשִׁיבֶנָּה במד' כג כ. ד) והשיב ראובן דבר לשמעון, נתן לו בחזרה דבר שקבל או שלוה ממנו, השיב תמורתו, zurückgeben, zurückzahlen; rendre, repayer; to give back, repay: הָשֵׁב אשת האיש כי נביא הוא בראש' כ ז. וַיָּשֶׁב לו את שרה אשתו שם שם יד. אם חבל תחבל שלמת רעך עד בא השמש תְּשִׁיבֶנּוּ לו שמות כב כה. וְהֵשִׁיב את הגזלה אשר גזל או את העשק אשר עשק וכו' ויקר' ה כג. וְהֵשִׁיב את העדף לאיש אשר מכר לו שם כה כז. ואם לא מצאה ידו די הָשִׁיב לו והיה ממכרו ביד הקנה אתו עד שנת היובל שם שם כח. וַהֲשִׁיבֹתִי לך כל שדה שאול אביך ש"ב ט ז. היום יָשִׁיבוּ לי בית ישראל את ממלכות אבי שם טז ג. הָשֵׁיב את כל אשר לה זאת כל תבואת השדה מ"ב ח ו. גזלות גזל חבל לא יָשִׁיב יחזק' יח יב. חבל יָשִׁיב רשע גזלה ישלם שם לג יה. אשר לא גזלתי אז אָשִׁיב42 תהל' סט ה. בניו ירצו דלים וידיו תָּשֵׁבְנָה אונו איוב כ י. — ובהעברת המושג גם על דבר הנתן, נוסף על המושב: וְהֵשִׁיב את אשמו בראשו וחמישתו יסף עליו במד' ה ז. אל תשלחו אתו (את ארון ה') ריקם כי הָשֵׁב תָּשִׁיבוּ לו אשם וכו' מה האשם אשר נָשִׁיב לו ש"א ו ג-ד. ואת כלי הזהב אשר הֲשֵׁבֹתֶם לו אשם תשימו בארגז מצדו שם שם ח. ואלה טחרי הזהב אשר הֵשִׁיבוּ פלשתים אשם ליי' שם שם יז. — ובהשאלה, השיב האדם לזולתו את הרעה, השיב רעה תחת טובה: לו ישטמנו יוסף וְְהָשֵׁב יָשִׁיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אתו בראש' נ יה. וַיָּשֶָב לי רעה תחת טובה ש"א כה כא. — והשיב האל טובה, גמול ונקם, השיב את החטא, את הדם בראש האדם או על ראשו, אל חיקו, השיב לו כפעלו: כי דם עבדיו יקום ונקם יָשִׁיב לצריו דבר' לב מג. ואת כל רעת אנשי שכם הֵשִׁיב אלהים בראשם שפט' ט נז. ואת רעת נבל הֵשִׁיב יי' בראשו ש"א כא לט. הֵשִׁיב עליך יי' כל דמי בית שאול אשר מלכת תחתו ש"ב יו ח. וְהֵשִׁיב יי' לי טובה תחת קללתו היום הזה שם שם יב. יגמלני יי' כצדקתי כבר ידי יָשִׁיב לי שם כב כא. וַיָּשֶׁב יי' לי כצדקתי כברי לנגד עיניו שם שם כה. וְהֵשִׁיב יי' את דמו על ראשו מ"א ב לב. וְהֵשִׁיב יי' את רעתך בראשך שם שם מד. ופקדתי עליו דרכיו ומעלליו אָשִׁיב לו הוש' ד ט. ודמיו עליו יטוש וחרפתו יָשִׁיב לו אדניו שם יב יה. קל מהרה אָשִׁיב גמלכם בראשכם יואל ד ד. וַהֲשִׁבֹתִי גמלכם בראשכם שם ד ז. גם היום מגיד משנה אָשִׁיב לך זכר' ט יב. תן להם כפעלם וכרע מעלליהם כמעשה ידיהם תן להם הָשֵׁב גמולם להם תהל' כח ד. יָשִׁיב43 הרע לשררי שם נד ז. וְהָשֵׁב לשכננו שבעתים אל חיקם חרפתם אשר חרפוך יי' שם עט יב. הנשא שופט הארץ הָשֵׁב גמול על גאים שם צד ב. וגמול ידי אדם יָשִׁיב לו משלי יב יד. וְהֵשִׁיב לאדם כפעלו שם כד יב. בלתי חרפתו יָשִׁיב לו דני' יא יח. שמע אלהינו כי היינו בוזה וְהָשֵׁב חרפתם אל ראשם ותנם לבזה בארץ שביה נחמ' ג לו. ושפטת את עבדיך לְהָשִׁיב לרשע לתת דרכו בראשו דהי"ב ו כג. — ובמשמעות מטשטשת, השיב הנוקד מן הצאן המשֻעבדות אשכר ומנחה44 הביא והגיש אותו כמגיע לאדון, abgeben, Abgabe bringen; payer  (impôt), délivrer; to deliver, pay (taxes): ומישע מלך מואב היה נקד וְהֵשִׁיב למלך ישראל מאה אלף כרים ומאה אלף אילים צמר  מ"ב ג ד. יהי לו הושע עבד וַיָּשֶׁב לו מנחה שם יז ג. בני דדן רכליך בנפש אדם איים רבים סחרת ידך קרנות שן והובנים הֵשִׁיבוּ אשכרך יחזק' כז יה. מלכי תרשיש ואיים מנחה יָשִׁיבוּ מלכי שבא וסבא אשכר יקריבו תהל' עב י. והוא נלחם עם מלך בני עמון ויחזק עליהם ויתנו לו בני עמון בשנה ההיא מאה ככר כסף וכו' זאת הֵשִׁיבוּ לו בני עמון דהי"ב כז ה. — וקרבן: כל קרבנם בכל מנחתם ולכל חטאתם ולכל אשמם אשר יָשִׁיבוּ לי קדש קדשים לך הוא ולבניך במד' יח ט. — ה) ובשמוש כפ"ע, השיב כמו הֵשִׁיב את עצמו, את לבו, את פניו, שב: שובו וְהָשִׁיבוּ מעל גלוליכם ומעל תועבתיכם השיבו פניכם יחזק' יד ו. שובו והָשִׁיבוּ מכל פשעיכם ולא יהיה לכם למכשול עון שם ל לב. — 45ובתו"מ: בפרקים (של קריאת שמע) שואל מפני הכבוד ומשיב ר"מ, ברכ' ב א. בפרקים שואל בפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם ר"י, שם שם. אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו שם ה א. השיב ר' עקיבא ואמר פסח' ו ב. עוברה שהריחה מאכילין אותה עד שתשיב נפשה יומ' ח  ה. עקיבא, דבריך בשני יבמין, מה אתה משיב על יבם אחד ר' יהושע, נדר' י ו. והשבותו לו, ראה היאך תשיבנו לו ב"מ ב ז. מפני שהוא כמשיב אבדה לבעלים שם ג ו. למלכתו השיבו (ה' את מנשה) ולא לחיי העולם הבא השיבו סנה' י ב. אין משיבין במרחץ ר"ג, ע"ז ג ד. ודע מה שתשיב לאפיקורוס ר' אלעזר, אבות ב יד. ואינו נבהל להשיב, שואל בענין ומשיב כהלכה שם ה ז. שואל ומשיב, שומע ומוסיף שם ו ו. א"ר עקיבא אם הלכה נקבל, אם לדין יש תשובה, אמר לו (ר' יהושע) השב כרית' ג ט. דבר חדש חדשו סופרים ואין לי מה אשיב46 ר' יהושע, כלים יג ז. מכאן ואילך היינו משיבין לפניו מי גשמים יוכיחו ר"ש, מכשיר' ו ח. היך את משיבני (ב)דבר שהוא אסור משום גזל (מ)דבר שהוא מותר משום גזל ירוש' כלא' ב ו. משיבין מק"ו ואין משיבין מגזירה שוה שם פסח' ו א. שהחומץ משיב את הנפש ר' ירמיה בשם ר' אמי, שם יומא ח ג. לאחר מיתתו של ר' אליעזר נכנסו ארבעה זקנים להשיב על דבריו וכו' אמר להן ר' יהושע אין אתם משיבין את הארי לאחר מיתה, השיב47 ר' טרפון וכו' שם גיט' ט א. עלובין שומעין חרפתך ואינן משיבין ת"ר, שבת פח:. מה תשובה השיבתו בת קול לאותו רשע פסח' צד.. עצים שנשרו מן הדקל בשבת אסור להסיקן בי"ט ואל תשיבני (מענין) ביצה ר' יוחנן, ביצ' ד:. שלשה שאלו שלא כהוגן, לשנים השיבו כהוגן ואחד השיבוהו שלא כהוגן ר' יונתן, תענ' ד.. ויגידו למרדכי את דברי אסתר, ואילו איהו (התך) לא אזל לגביה, מכאן שאין משיבין על הקלקלה48 מגי' טו.. אבל, ג' ימים הראשונים אסור בשאילת שלום, משלשה ועד שבעה משיב ואינו שואל, מכאן ואילך שואל ומשיב כדרכו ת"ר, מו"ק כא:. השיבו חכמים לדברי יוסי בר' יהודה סוט' ב:. היקישא הוא ואין משיבין היקישא ב"ק סג:. השיב רבי תחת ר' יוסי הגלילי מה לשוחט בפנים ומעלה בחוץ וכו' זבח' קח.. צהבו פניך שהשבת את הזקן ר' עקיבא, מנח' סח:. שאלה אחת נשאלתי ולא יכולתי להשיבה ר"ג, מד"ר בראש' כ. — ובסהמ"א: ואם ישיב המשיב ויאמר וכו' רב נסים גאון, הקד' למס' ברכות. ואל תשיבני וילך וישב וירד ויצא, לפי שאינן מגזרתן של אלו רש"י, שמות א כ. — ואמר המשורר: ירד כטל על גז ונפשות אוהביו משיב רשב"ג, לבי באימת, ביאליק-רבניצקי א, 83. השכל והדת שני מאורות נפש איש משיבות עיניו מאירת לוי אלתבאן, השכל, שעה"ש 120. ענג קרא לשבת, והשנה משבחת כדת נפש משיבת מנחם, מה ידידות, זמיר' ליל שבת. ועי' מְשִׁיבַת. — °והשיב דבר לדבר אחר, הפך אותו, עשה אותו כמוהו49, werden lassen, verwandeln; faire devenir, transformer; to let become, transform: והוא"ו אם בא טרם פעל עבר יתכן היותו ויו חבור וכו' או וא"ו שישיבנו עתיד ראב"ע, מאזנים, י.. ישיבנו הואו לעתיד שם לב:. מי דמעות מסלעי הצלעות השיבו נגב הלחי אפיקים ר"י חריזי, תחכ' טז, 159. להשיב היופי דופי והחסד חסד והגדולה נבלה שם מב, 328. כי האור ישיב המראים נראים בפועל אחר שהיו נראים בכח במקרה רלב"ג, מלחמ' ה' א ו. — °והשיב את הדבר, במשמ' חזר עליו, שָׁנה ושלש, wiederholen; répéter; to repeat: והשיבותי הדברים בהקדמה הזאת עם שמנהגי לקצר ר"י א"ת, או"ד ב ד. והפליג להשיב זה הענין וחזקו וכו' והשיב זה הענין לחזוק ולתוספת באור שם ג ב. ובשאר ספרי הנביאים האריכו בענין והשיבו אותו50 בכמה מקומות ואינני צריך להביאם מפני שהם רבים וידועים הוא, חו"ה, מקדמה. כמו שבארנו פעמים ולא נשיב זה51 תמיד ר"ש א"ת, מו"נ ב מד. — והשיב ענין על ענין, יִחס וצרף אותם זל"ז, beziehen; repporter; to refer: כשתרצה להעלות בידך כל מה שכללו פרקי זה המאמר וכו' השב פרקיו זה על זה52 וכו' הוא, שם, פתיח'. להשיב מנין על מנין יסודי התבונה ומגדל האמונה לראב"ח, ע"פ קלצקין אוצר המונחים הפילוסופיים ד, 68. — °ובמשמ' תרגם ללשון אחרת, wiedergeben, übersetzen; rendre, raduire; to render, translate: והיו קוראין לשנת הלבנה אשר יש בה י"ב חדש שם בלשונם, אם אתה משיב אותו אל לשון הקודש תקרא אותה פשוטה ראב"ח, ס' העבור, 39.

— הָפע' , הוּשַׁב, מוּשַׁב, מוּשָׁב, מוּשָׁבִים, יוּשַׁב, — שהשיבו אותו: הוּשַׁב כספי וגם הנה באמתחתי בראש' מב כח. את הכסף הַמּוּשַׁב בפי אמתחתיכם תשיבו בידכם שם מג יב. האשם הַמּוּשָׁב ליי' לכהן במד' ה ח. הנה כלי בית יי' מוּשָׁבִים53 מבבלה ירמ' כז יו. — והוּשב את פלוני: וַיּוּשַׁב את משה ואת אהרן אל פרעה ויאמר אליהם וכו' שמות י ח. — ובתו"מ: למעשר הושבה דבר שאין זרעו כלה ירוש' ביכור' ב ב. כיצד השן מועדת וכו' ריש לקיש אמר על הראשונה הושבה, ר' יוחנן אמר על כולה הושבה שם ב"ק ב ג. — ובסהמ"א: כי כל אשר יחפוץ להכזיב רעהו בפתרונו צריך לעמוד טרם השיבו על תוצאות הספר המושב עליו ודקדוקו תשו' תלמידי מנחם, 35. — °ובמשמ' שכפלו ושלשו אותו, חזרו עליו: הדבר הטוב אין לחוש אם יושב פעמים רבות אמו"ר לראב"ד ב ד ג, 67.