א. תָּפַל
— פעל מסֻפק, קל לא נמצא במקרא.
— הִתפע', במקרא רק תִּתַּפָּל: עם נבר תתבר ועם עקש תִּתַּפָּל1 (ש"ב כב כז). — ואמר המליץ: אולם הנשר חכם לב גם נבר לא התפל עמם לא ענם דבר (יל"ג, הנשר ושעירי היער, משלי יהודה ג א).
1 [כדעת רבים אין כאן אלא ט"ס במק' תִּתְפַּתָּל, ככתוב אל נכון בתה' יח כז: עם נבר תתברר ועם עקש תִּתְפַּתָּל, כדברי רד"ק: ועיקרו תפתל ומשפטו תתפתל וכו'; וכן רש"י: לשון נפתל ועקש. ואמנם, כנראה לפי כתוב זה תֻרגם בין פארן ובין תֹּפֶל ולבן (דבר' א א) בת"א: בפארן אתַּפַּלוּ על מנא. ואין טפל בת"י אלא טעות.]