*, ש"נ, —  שה"פ מן תָּפַר: אבות מלאכות ארבעים חסר אחת הזורע וכו' התופר שתי תפירות הקורע על מנת לתפור שתי תפירות וכו' (שבת ז ב; וכעין זה שם יג ב).  מחט שהעלתה חלודה אם מעכבת את התפירה טהורה (כלים יג ה). היקילו בתפירתה שאם תפר בה שנים או ג' תכים שהיא כשירה (ירוש' מגי' ב ב).  המותח חוט של תפירה בשבת חייב חטאת (שבת עה.). —  ובסהמ"א:  (מסככין בבודיא וכו')  שכופפין ארבע קצותיה ואוגדין ותופרין והכפיפה והתפירה האלה נקראין קור וכשתהא תפירה וכפיפה תהא אסורה לסכך בה1 (ערוך השלם, ערך בודיא). מקום התפירה שיכול לקרוע ולהוציא חלמה וכו' (רש"י, שבת צא:). שלא יקלקל ריבוען (של התפילין) במשיכת חוט התפירה (הוא, מגי' כד:). — ואמר המשורר: ותקות חוט תפירת כל קרועיו וכו' אלהי החליפהו במעטה תהלה לי ותיטיב התפירה (ראב"ע, מעל יש לי, קאמינקא א, 11).