1, שם מספר נק', סמי' תְּשַׁע, זכ' תִּשְׁעָה, סמ' תִּשְׁעַת, — מספר המוסיף אחת על שמונה, ועי' גם תְּשִׁיעִי, תִּשְׁעִים, neun; neuf; nine, 9, IX — א) בנפרד לפני דברים המנויים במ"ר תִּשְׁעָה חדשים, תֵּשַׁע שנים וכד': תֵּשַׁע אמות ארכה, וארבע אמות רחבה (דבר' ג יא). ויבאו מקצה תִשְׁעָה חדשים ועשרים יום ירושלם (ש"ב כד ח). בשנת שתים עשרה לאחז מלך יהודה מלך הושע בן אלה בשמרון על ישראל תֵּשַׁע שנים (מ"ב יז א). — ואחרי הדברים העומדים למנין, הנזכרים במ"ר, פרים תִּשְׁעָה, ערים תֵּשַׁע וכד': פרים תִּשְׁעָה אילם שנים (במד' כט כו). ערים תֵּשַׁע וחצריהן (יהו' יה מד, שם נד). ויבחר ואלישמע ואליפט וכו' ואלישמע ואלידע ואליפלט תִּשְׁעָה2 (דה"א ג ו-ח). — ולפני שם מספר אחר, המשלים את הסכום, תֵּשַׁע וששים שנה וכד': תֵּשַׁע וששים שנה ותשבע מאות שנה (בראש' ה כז). תֵּשַׁע שנים ומאתים שנה (שם יא יט). תֵּשַׁע ועשרים שנה (שם יא נד). תֵּשַׁע ועשרים ככר ושבע מאות שקל בשקל הקדש (שמות לח כד). והיו לך ימי שבע שבתת השנים תֵּשַׁע וארבעים שנה (ויק' כה ח). מחלפים תִּשְׁעָה ועשרים (עזרא א ט). — ואחר המספר הגדול, בחזרה על הדבר המנוי: ויהי אברם בן תשעים שנה וְתֵשַׁע שנים (בראש' יז א). — ובהזכרת הדבר המנוי פעם אחת: ואברהם בן תשעים וָתֵשַׁע שנה (שם שם כד). ועשרים וָתֵשַׁע שנה מלך בירושלם (מ"ב יד ב, ועוד). — ןתִשְׁעָה לחדש, במשמ' היום התשיעי בחדש: בְּתִשְׁעָה לחדש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם (ויק' כג לב). בעשתי עשרה לחדש וכו' בְּתִשְׁעָה לחדש הבקעה העיר (ירמ' לט ב). — ובצרוף בזכר תִּשְׁעָה עשר: ויפקדו מעבדי דוד תִּשְׁעָה עשר איש ועשהאל (ש"ב ב ל). לפתחיה תִּשְׁעָה עשר יחזקאל העשרים (דה"א כד יו). לְתִשְׁעָה עשר למלותי (שם כה כו). — ובסמ' בזכר תִּשְׁעַת, בצרופים כגון תִּשְׁעַת המטות: זאת הארץ וכו' אשר צוה יי' לתת לְתִשְׁעַת המטות וחצי המטה (במד' לד יג). ועתה חלק את הארץ הזאת בנחלה לְתִשְׁעַת השבטים וחצי שבט המנשה (יהו' יג ז). — ובסמי' בנק', רק בצרופים תְּשַׁע מאות, תְּשַׁע עשרה: ויהיו כל ימי אדם אשר חי תְּשַׁע מאות שנה ושלשים שנה וימת (בראש' ה ה). ויהי כל ימי נח תְּשַׁע מאות שנה וחמשים שנה וימת (שם ט כט). ויחי נחור אחרי הולידו את תרח תְּשַׁע עשרה שנה ומאת שנה וכו' (שם יא כה). ערים תְּשַׁע עשרה למלך נבכדנאצר מלך בבל (מ"ב כה ח; ירמ' נב יב). — ובתו"מ: קודם תשע שעות לא ישלימו, לאחר תשע שעות ישלימו, שכן מצינו באחאב שהתענה מתשע שעות ומעלה וכו' (תענ' כה:). מאתים וארבעים ושמונה אברים באדם וכו' תשעה בראש (אהל' א ח). — *בתשע, בתשעה, במשמ' בשעה תשע: תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע3  ומחצה (פסח' ה א). — *לתשעה, *מתשעה, במשמ' ביום התשיעי: קטן נימול לתשעה ולעשרה ולאחד עשר ושנים עשר לא פחות ולא יותר (שבת יט ה). לחם הפנים נאכל אין פחות מתשעה ולא יתר על אחד עשר, כיצד, נאפה בערב שבת ונאכל בשבת לתשעה (מנח' יא ט). — *בן תשע שנים: ספק שהוא בן תשע שנים ויום אחד ספק שאינו וכו' (יבמ' ז ד). — *בן תשעה, במשמ' עֻבּר או ולד בן תשעה חדשים: השוחט את הבהמה ומצא בה בן שמנה חי או מת או בן תשעה מת, קורעו ומוציא את דמו, מצא בה בן תשעה חי טעון שחיטה וכו' (חול' ד ה). — *ותשעה בחדש4: בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשנייה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר (תענ' ד ו). צום הרביעי זה תשעה בתמוז שבו הובקעה העיר וכו' צום החמישי זה ט' באב שבו נשרף בית אלהינו (רה"ש יח:). כך היה מנהגו של רבי יהודה ברבי אילעאי, ערב תשעה באב מביאין לו פת חרבה במלח ויושב בין תנור לכירים ואוכל ושותה עליה קיתון של מים ודומה כמי שמתו מוטל לפניו (תענ' ל.-ל:). — ובסהמ"א: שיעור טלית המחוייבת בציצית, כל שקטן בן תשע שנים יכול לכסות בה ראשו ורובו (ר"י בן יוסף בן אלנקאוה, מנוה"מ, ענלאו ב, 63). — °צשעה ירחי לדה: תשעה מי יודע, תשעה אני יודע, תשעה ירחי לדה (אחד מי יודע, הגדה של פסח).