שם מספר, זו"נ, — תשע פעמים עשר, neunzig; quatre-vingt-dix; ninety: ויחי אנוש תִּשְׁעִים שנה ויולד את קינן (בראש' ה ט). הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תִּשְׁעִים שנה תלד (שם יז יז) במקור נדפס 'יג יז'. והבנין וכו' רחב שבעים אמה וכו' וארכו תִּשְׁעִים אמה (יחזק' מא יב). — ובצרוף עם מספרים אחרים: ויהיו כל ימי מהללאל חמש וְתִשְׁעִים שנה ושמנה מאות שנה וימת (בראש' ה יז). ויהי אברם בן תִּשְׁעִים  שנה ותשע שנים (שם יז א). ואברהם בן תִּשְׁעִים ותשע שנה בהמלו בשר ערלתו (שם שם כד). ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מאתים וְתִשְׁעִים (דני' יב יא). כל הנתינים ובני עבדי שלמה שלש מאות תִּשְׁעִים ושנים (עזרא ב נח). — ובתו"מ: אפילו תשעים ותשעה אומרים לחלק ואחד אומר לבוז, לזה שומעין ואמר כהלכה (פאה ד א). עשר סוכות מירושלים ועד צוק, תשעים ריס, שבעה ומחצה לכל מיל (יומא ו ד). בן תשעים לשוח (אבות ה כא). הקדיש תשעים מנה והיה חובו מאה מנה וכו' (ערכ' ו ב).  תשעים ותשעה במרה ואחד בידי שמים וכו' תשעים ותשעה בעין ואחד בידי שמים וכו' תשעים ותשעה בצינה ואחד בידי שמים וכו' תשעים ותשעה בשרב ואחד בידי שמים וכו' תשעים ותשעה בפשיעה ואחד בידי שמים (מד"ר ויק' טז, מרגליות, שסג-שסה).